נוסעת סמויה

אני כותבת את הרוח העדה שעמדה בחדר בתהליך ההתפתחותי שעברתי כשנכנסתי לעולם השליטה. זוהי אותה חוכמה נשית שהייתה נוכחת שם איתי והייתה מעין אמא, מורת דרך, אורקל- שליוותה אותי בדרכים המפותלות של היער העמוק. אותה דמות שלימים ליוותה נשים אחרות ונקראה בשם "המורה". 

המורה יודעת את החוקים, היא מחברת אותך לרוח של הדברים, היא מראה לך את התמונה הבאה או את התמונה המלאה, היא יודעת מה הצעד הבא. היא מתווה את הדרך במפגש עם החיים: זוגיות, הריון, אמהות. היא מעוררת בך קולות פנימיים ומפגישה אותך עם דמויות  בתוכך שלא ידעת את הדרך אליהן לבדך. 

היא תומכת במרחב המוגן שלך עם האדון, מרחב בו את נפגשת עם דמות האשה הפראית שאת. 

היא תדע מתי הזמן לפטור אותך מכל זה ולשלוח אותך החוצה. היא תביט בך מרחוק תמיד.