נוסעת סמויה

זה זמן רב שלא כתבתי, הקדשתי את זמני למשפחה, לילדיי. עולם השליטה שלי הלך איתי ממקום למקום, אך לא דיברתי אותו באותה אינטנסיביות. למדתי שהשליטה לא נרדמת. היא כמו איבר חי פועם בי. ברגע שראיתי מי אני- שפחה, נשלטת, שולטת בנשים בעיקר - אי אפשר לשוב לאחור.

הכרתי כאלו שניסו לחזור אחורה, לא הכרתי כאלה שהצליחו. 

זה מעלה בי שאלות של זהות, כאילו בתת מודע יש גלריה של נשים שונות בתוכי וכל מה שצריך זה לקרוא להן אחת אחת.

או רק להיזכר בהן.

השיכחה כואבת.

אני בוחרת להיזכר במי שאני היום ולהעיר את המדריכה שאני: אני אוהבת לשלוט בנשים אך גם להדריך אותן פנימה לצלול אל תוך עצמן.

מזמנת לי אחת כזו בקרוב מאוד...