הזרם המבעבע של המים גורם לי לגנוח כשהוא משתפל על נקודות מסויימות בגופי, בעיקר הגב התחתון. משל הייתי הפיניקס שעולה מן הלהבות, אני נולדת מחדש מתוך התופת היוקדת. מקלחות לאבה הן הסגפנות המטהרת שלי, המחטאת.. אני עומדת עם גבי לברז הקבוע בקיר, מרימה מעלה את שערי הכבד, הספוג, מרשה למים לשטוף ממני את החטאים. הזרם הבוער מצליף בעורי המאדים מן העורף ועד הגומות בשיפולי מתניי, משחרר ממני אנחות שקטות אך עמוקות עמוקות של כאב שיש בו עונג, סבל ועילוי משורגים ומתפתלים יחדיו באוויר ההביל סביבי, ניגרים מעורי המיוזע.
שרשרת הזהב הדקה על צווארי מתלהטת כשאני מרימה את סנטרי מעלה, המים מלקקים אותה בגסותם הרותחת ואני מרגישה אותה בוערת עליי לאיטה. איך שהיא לופתת את גרוני ולוחצת כיד מלובנת וקשה. הגבות מקדירות בכאב אך על השפתיים הפסוקות קמעה רץ צל חיוך אפל.
גשם מי האש פוסק בקול חריקת ידית שקטה. אני מושיטה יד באוויר החלבי והסמיך של האמבטיה לכיוון הכללי של המגבת, כורכת אותה סביב כתפיי ומנגבת- ראשית את העורף, לאחר מכן מאחורי האזניים, ואז את פניי- ריסים, שפתיים סנטר.
מרחיקה את המגבת ונושמת עמוק,
אני חיה.
