לפני 9 שנים. 14 באפריל 2015 בשעה 16:57
"אני מתגעגע לכוס שלך", הוא סימס כל הדרך מטוקיו, "מתגעגע לכל מה שרטוב אצלך.. הכוס, הפה, הדמעות"
לפני שהוא טס הוא דאג לוודא שהוא מותיר אותי מסופקת ומסומנת, כי למרות שאנחנו לא אקסקלוסיביים- הוא לא אוהב את המחשבה שגברים אחרים זוכים בי גם.
באורגזמה האחרונה כל מה שיכולתי לראות היו הוורידים הפועמים מתחת לקעקועי הזרועות שלו, איך הם בולטים ממאמץ של הידיים שלו לילה שלם בתוכי, סביבי, על כל פיסת עור כואבת שלי.
אז בכיתי. אבל לא כי הוא הכאיב לי, אלא כי התגעגעתי עוד לפני שהוא הלך
-
כל יום במשך שבועיים קיבלתי סמס כזה, שהשאיר את האש בוערת וכבל אותי אליו, למרות שהגנתי בחירוף נפש על זכותי להיות עם אחרים- לא נעתרתי לאיש.
חודשים שהעיניים הירוקות האלה למדו אותי, עד שהוא הבין איך אני פועלת: הוא לא אמר לי לא להיות עם אחרים, הוא פשוט גרם לי לא לרצות אף אחד אחר.
