בפעם הראשונה שראיתי אותו הוא עמד בידיים משולבות על החזה הרחב שלו עם סיגר בפה, מתחת לתספורת המארינס העיניים הירוקות שלו סרקו את הקהל במבט חתום.
קראו לו דן, אמריקאי שעשה עלייה להולי-לנד. דן היה מאבטח במועדון מתחת לדירה שלי. 1.90 של שרירים טבעיים כי למרות שהוא באונסר בסופשים באמצע השבוע הוא מדריך טיפוס צוקים במדבר. במבט ראשון הוא נראה אדיש, אפילו כשהתל אביביות המלאות בעצמן ובסיליקון היו ניגשות להתחיל איתו, הוא בקושי מצמץ לפני ששלח אותן לדרכן בלחיים סמוקות מהבושה שבדחיה. במבט שני קולטים מהר מאוד שזו ביישנות שקבורה היטב מתחת לזיפים ולחזות המרוחקת שלו.
נופפתי ביד לאחד השומרים שהכרתי שיעזור לי לחצות את הקהל בכניסה לבניין. כשהתקרבתי לכניסה דן תפס אותי בפרק היד ומנע ממני לעבור. משכתי אותה בכוח בדיוק כשהשומרים האחרים צעקו לו באנגלית לתת לי לעבור. Next time you grab me like that אמרתי בסבר פנים חמורות והוא השפיל מבט והתחיל להתנצל כמו ילד אמריקאי נזוף, קטעתי אותו והמשכתי- you better buy me a drink first. הוא לא הספיק להרים את המבט המופתע שלו ואני כבר הייתי בתוך הבניין.
בפעם הבאה שהגעתי הוא המשיך להיות אדיש ומרוחק אבל כבר ידע מי אני, מאיזו קומה אני, מה השם שלי ומה אני אוהבת לשתות.
מבצע צוק איתן, סוף השבוע הראשון, השעה תשע בערב ואני יוצאת מהמונית לתוך החיוך של דן שבונה את מחסומי הכניסה בדיוק כשמתחילה אזעקה, אני מרגישה את הדם אוזל לי מהפנים ואת הרגליים שלי נטועות חזק מדי בתוך האספלט, נהג המונית מאחורי צועק לי לרוץ ואני שומעת אותו כאילו הוא במרחק קילומטרים ממני. הדבר היחיד שאני שומעת עכשיו זה את הספירה לאחור עד הפיצוץ, הרגל שרכשתי בלימודים בדרום. סופרת בלב והשרירים מאובנים. פתאום אני מרגיש יד מהירה מורידה ממני את התיק, תופסת לי את הזרוע ומושכת אותי בכוח לכניסה לבניין. מצמצתי והבנתי שדן הצמיד אותי עם הגב לקיר וחצץ ביני לבין הדלת, הלסת שלו נעולה בחוזקה. בבום הראשון זלגו לי דמעות, בבום השני כבר ישבתי על הרצפה עם הפנים קבורות בין הידיים והוא התכופף למטה גם כן, כמו תמונת ראי שלי. 60 שניות נמשכה הסיטואציה הזו. פקחתי עיניים ומצאתי אותו מחייך אליי בהקלה. בשקט הוא שאל אם אני בסדר, כשהנהנתי הוא אחז אותי מהכתפיים בכוח והקים אותי. הוא השאיר קצת את האחיזה שלו עליי ובהה בידיים שלו, עיקם טיפה את האף ואמר לי - i think i owe you a drink. מחיתי את הדמעות תו"כ שבהיתי בו המומה, הפאניקה הפכה להלם ההלם הפך לצחוק מתגלגל והוא שוב, כמו תמונת ראי התחיל לצחוק גם. זו הייתה פעם ראשונה שראיתי אותו ממש צוחק. השרירים המתוחים שלו עלו וירדו, נשמתי עמוק וככל שירדה החרדה, מטפס הצוקים הזה נראה לי פתאום כמו צוק שהייתי שמחה לטפס עליו בעצמי. לטפס עליו כל הדרך עד הפרצוף היפה שלו.
הנחתי את הידיים שלי על הידיים שלו שאחזו בכתפיי והוא התקרב מעט, בדיוק בזמן כדי לשמוע אותי לוחשת שנראה לי שההפך, אני חייבת לו משקה. ושאני אשמח לפדות את החוב הזה היום אחרי המשמרת שלו.
כשהוא עלה אליי בשעות הקטנות של הלילה אני "במקרה" הייתי אחרי מקלחת ובשמלה צמודה שלא מאלצת אותי להיות עם חזיה. או צלעות.
This looks tight, הוא אמר והעביר יד חזקה ועדינה על מחוך השמלה, במעלה המותן ואז במורד הגב. You have no idea עניתי בחיוך ישר לתוך העיניים המשועשעות שלו. "דברי איתי בעברית, it turns me on" הוא ביקש בבליל שפות ואני הנהנתי. "גניחות זו השפה הבינלאומית השניה לא?" שאלתי במבט רציני וזו הייתה הפעם השניה הערב שהוא הצמיד אותי לקיר ונעל את הלסת. לוחש לי ש-אני עומדת לגלות..
האדישות שלו לא שרדה את הלילה, גם לא השמלה הצמודה שלי, הדבר היחיד שכן שרד זו כוס הוויסקי שמזגתי לו כשהוא עלה ונותרה מלאה ומיותמת על השולחן עד עשר בבוקר כשהוא שתה אותה בלגימה אחת בדרך החוצה.
ככה נגמרו להם כמה חודשי פלירטוט בפיצוץ מהסרטים, תרתי משמע.
בפעם הבאה שראיתי אותו- הוא כבר חיבק אותי, לקנאתן הלא סמויה בכלל של נערות המסיבות שעמדו בתור.
http://41.media.tumblr.com/9aa6d175b05478d6c64bd57bcc57bb2a/tumblr_nwxxzfSLcp1s3wg09o2_1280.jpg
