כשהכאוס הפנימי שלי פורץ החוצה יחף על גחלים דרך העקבים
כשפותחים לי את הכלוב והבושם, שנועד לטשטש את ריח הפרא, מתחלף בריח של אדמה לחה
אני מתמתחת, מזדקפת, הדופק עולה אבל ים שקט מחליף את סימני הסערה בעיני.
הסטירות שלו משאירות סימנים של מסקרה על הלחיים שלי וסימנים של יד חזקה מתחת לגבה השמאלית שלי.
אני צועקת אבל רק מבחוץ, נותנת לו להשתיק אותי בשקט שלו.
אני ניטחת על הקירות ביתר קלות וביתר שאת כשאני ערומה
סימנים של חבלים על הידיים, סימנים של אזיקים, סימנים של האצבעות שלו שלפתו את הזרוע שלי בכוח.
אני שונאת
שאני אוהבת את זה.
סימנים של ביסים סימטריים על השכמות שלי. השני תמיד מפחיד יותר מהראשון כי אני כבר יודעת כמה זה הולך לכאוב.
סימנים שלי על הרצפה, השיער שהוא משך כדי לשלוף את עצמו מהגרון שלי, הרוק שנזל לי מהפה כשהוא עשה כן.
סימנים של שאריות כוחי על הקירות, לק אדום חרוט עמוק בטיח.
סימנים של ציפורניים על הגב שלו, סימנים של הדנא שלו מתחת להן
מסמנת טריטוריה בכאב שלי, בדמעות, ריר, הצרחות שלי שנדבקות לתקרה ונוזלות עלינו מלמעלה
מסמנת את הסדינים בנשיות שלי, מכתימה ומחתימה.
סימנים של הכנעה על הגרון שלי סימנים של בעלות על הישבן.
מעגל הולך ומתרחב של טירוף, כמו פרח שנפתח ואני לא מפחדת יותר לתת, לא מפחדת לקחת
לא מפחדת להשאיר סימנים, לא מפחדת שישארו עליי.
לא מפחדת מאינטימיות, לא מפחדת מעצמי, לא מפחדת מהמאניה, לא מהדכאון
לא מפחדת מהכוח שלי, ולכן גם לא מפחדת מהכוח שלכם..
סימנים של כוויה על השפה שלי מהשאכטה האחרונה מג'וינט שהוא הגיש לי לפה.
סימנים של ביריות על הירכיים, סימנים של הקוקו בשיער השחור הלא נגמר שלי
הגוף שלי הוא אלבום
לכל סימן יש סיפור.
https://s-media-cache-ak0.pinimg.com/736x/dc/0c/8b/dc0c8b3bd2e3379b908cc1eedae24358.jpg
