העולם כפי שאני רואה אותו

באותו ערב בסוהו לא ישבנו באותו שולחן. היא ישבה עם הקולגות שלה, אשת עסקים חדה בראש השולחן, ואני ישבתי בפינה עם הוויסקי שלי וקשר עין שלא נותק לרגע. בתוך הגוף שלה פעם הוויברטור הקטן שהחדרתי לה לפני שיצאנו, והשלט הרחוק היה מונח מתחת לכף היד שלי על המפה הלבנה. כל כמה דקות, בלי לשנות את הבעת הפנים שלי, הייתי לוחץ. ראיתי את הגב שלה נדרך פתאום, את האצבעות נסגרות חזק על גביע היין ואת המבט שלה ננעל עליי, מתחנן וצייתן בו זמנית. היא דיברה על אסטרטגיות, אבל הראש שלה היה כולו בתוך התדר ששלט לה בבשר. הייתי מעלה את העוצמה בדיוק כשהייתה צריכה להשיב לשותף עסקי, צופה בה נאבקת לשמור על טון יציב בזמן שהגוף שלה בוגד בה לפי פקודה שלי. כשסימנתי לה בתנועת ראש, היא קמה מיד, התנצלה בפני כולם שקיבלו אותה במחמאות על החדות שלה, ויצאה החוצה אל הקור של מנהטן. כשנכנסנו לסטודיו היא כבר הייתה על הברכיים. "הוצא אותו," פקדתי. היא הניחה את המכשיר המרטט על השטיח בידיים רועדות. תפסתי בשיערה, משכתי את ראשה לאחור והחדרתי את עצמי עמוק לתוך הגרון שלה. היא נחנקה על הסמכות שלי, דמעות של שחרור זלגו על השפתון המרוח שלה, והיא התמסרה לריקון המוחלט של הרצון העצמי שלה. אחרי שהכול נגמר, כשהאדרנלין התחלף ברעידות של ירידת מתח, עטפתי אותה בשמיכה כבדה והושבתי אותה בין ברכיי. ניגבתי לה את הפנים והגשתי לה מים בשקט. "היית מושלמת," לחשתי לה, וראיתי איך הגוף שלה נרפה לגמרי תחת המגע המגן שלי. מרחתי משחה על הסימנים והיא נרדמה כשהראש שלה על הירך שלי. היא ידעה שבבוקר היא תחזור להיות המנהלת שכולם מעריצים, אבל בלילה הזה היא הייתה השפחה שלי, וזה כל מה שהיה חשוב.