פרק 10 חלק ב'
היא הנהנה לאט. אני יודעת. אני מפחדת שביום שאהיה בהריון, המקום שלך פשוט ייעלם. שזה יהיה גדול מדי על הקשר הזה. פרופסור משיח מטפל במטרה, אני מטפל בך, עניתי, מתעלם מההמולה שסביבנו. התורם הוא נתון סטטיסטי בתיק רפואי. אני המציאות שלך. אני זה שמשאיר עליך את הסימנים בסוף היום, לא הוא. הסימנים כבר כמעט נעלמו, לחשה. זה הלחיץ אותי בבוקר. הרגשתי שהמגע שלך דוהה והמספרים של משיח משתלטים. יצאנו מהמסעדה אל הלילה התל אביבי. במונית, בדרך לדירה שלה, התקרבתי לאוזנה והבל נשימתי נגע בעורה. הלילה לא יהיו סימנים, לחשתי. היא הסתכלה עליי בעיניים גדולות, תוהות. הלילה, השליטה היא בידיעה שאת שלי גם בלי שאשאיר חותם פיזי. אני רוצה שבכל פעם שתסתכלי במראה ולא תראי סימנים, תרגישי את הנוכחות שלי בתוך הראש שלך. תצטרכי לבחור בי כל בוקר מחדש, גם כשהעור שלך יהיה נקי. הלילה נמשך בחיבוק ארוך. כזה שלא מבקש דבר מלבד אישור על עצם הקיום. בחדר החשוך, היא נרדמה בזרועותיי כראשונה נח על חזי. החזקתי אותה לא כמישהו שצריך לסמן טריטוריה, אלא כמישהו שבונה לה מקלט. ידעתי שמחר היא תתעורר לעולם של רופאים ובחירות קרות, אבל הלילה – הלילה היא הייתה רק הילדה שלי.
מזמין אתכם לקרוא את הפרקים הקודמים בדף שלי.