היום הזה הגיע והאוויר במושב היה כל כך טעון שהיה אפשר להרגיש אותו על העור. קבענו בצימר מבודד באחד המושבים במרכז מקום שבו השקט בחוץ רק העצים את הבעירה שעמדה לקרות בפנים. היא הגיעה עשר דקות לפני הזמן וצייתה להוראות שלי אחת לאחת בלי לשאול שאלות. כשהיא הייתה מוכנה ערומה על ארבע מבטה נעוץ בתקרה בציפייה דרוכה היא שלחה הודעה קצרה שגרמה לדם שלי לבעור "מוכנה לקראתך אדוני". אחרי שהיא נתנה לי את נשמתה הגיע הזמן לקבל את הבעלות המלאה על הגוף שלה. הידיעה שהיא מחכה לי ככה בתוך החדר המבודד כשהעיניים שלה מחפשות אותי בתקרה והיא מצייתת לכל מילה שכתבתי עוד לפני שראיתי אותה הפכה את כל המתח המנטלי למשהו פיזי שאי אפשר לעצור. כשפתחתי את הדלת ועמדתי מולה בשר ודם הלב שלי דפק מהידיעה שמעכשיו אין לה לאן לברוח מהסמכות שלי. היא נראתה בדיוק כפי שדמיינתי כנועה ורועדת והמבט שלה נשאר ממושמע וקפוא בדיוק איפה שהוריתי לה.
מוזמנות לקרוא פרקים קודמים בפוסט שלי.