ככה היא פתחה את הנסיעה ברגע שהיא התיישבה מאחור. חיוך קטן עלה לי על השפתיים כשראיתי אותה במראה. בדרך כלל השיחות במונית מתחילות מהכבישים או ממזג האוויר אבל הפעם זה הרגיש אחרת. היא זיהתה משהו עוד לפני שהתחלנו לנסוע.
התחלנו לדבר על הים על השקט שמוצאים רק כשחותרים לעומק ועל הדיוק שצריך כדי להוציא מנה מושלמת מהמטבח. סיפרתי לה שהאהבה הכי גדולה שלי היא לבשל ולהאכיל את האהובים שלי. יש משהו בשנייה הזו שאני רואה את התגובה על הפנים שלהם ששווה הכל. זה הרגע שבו אני יודע שדאגתי להם שטוב להם ושהם שבעים ומרוצים תחת הידיים שלי.
תוך כדי נסיעה המילים על הגלים והסירים גלשו למקומות עמוקים יותר. כשהזכרתי שאני דאדי דום הרגשתי את השינוי במונית בשנייה אחת. ראיתי במראה איך הטון שלה משתנה ואיך צורת הישיבה שלה הופכת ליציבה ונינוחה יותר. היא לא נרתעה היא פשוט התמסרה למרחב.
השיחה עברה לעולם הבדסמ והיא שיתפה אותי שזה משהו שמדגדג לה בתת מודע כבר הרבה זמן. באותו רגע בתוך השקט של המונית שאלתי אותה בישירות האופיינית לי: מה הם שלושת הדברים שאת הכי רוצה לשנות בחיים שלך ולא מצליחה?
השאלה הזו פתחה הכל. הסברתי לה שזה בדיוק מה שמחבר אותי לעולם הזה. היכולת שלי להחזיק את ההגה בשקט ובביטחון היא אותה אנרגיה שאני מביא איתי לזוגיות. זה השילוב בין הסמכות וההובלה לבין הצורך העמוק להזין ולדאוג למי שאיתי. זה לא קשור לכוח או לפקודות זה קשור לאינטליגנציה רגשית ולשליטה עצמית.
כשמישהי נמצאת איתי היא יודעת שהיא יכולה להרפות. שהיא יכולה לעצום עיניים ולסמוך עלי שאני אוביל את הדרך בבטחה בדיוק כמו שהיא סומכת עלי כשאני מאכיל אותה במשהו שהכנתי במיוחד בשבילה. המונית היא המעבדה שלי לחיים ובכל פעם שמישהי נכנסת ומרגישה מוגנת תחת המשמרת שלי אני נהג מאושר.
בסוף הכל מתנקז לאותו מקום להיות הגבר שמוביל את הדרך ודואג שכל מי שאיתו ירגיש הכי עטוף שיש.
מוזמנות לקרוא עוד בבלוג או בעמוד שלי.