בעולם הבדס"מי של היום כולם זורקים מילים לאוויר. דאדי, דום, נשלטת, ליטלית, הכל מתערבב בסלט אחד גדול של הגדרות. אבל מתוך תפיסת העולם שלי, ומכל מה שחוויתי, הרגשתי ולמדתי על הבשר שלי לאורך השנים, הבלבול הזה הוא לא סתם חוסר הבנה בשבילי, הוא טעות שיכולה לשרוף לפרטנרית שלי את הנשמה.
כשאני מחזיק את שני התארים האלה יחד, גם דום וגם דאדי, למדתי להכיר שני חלקים שונים לגמרי בלב שלי. ניסיון החיים שלי הראה לי בצורה הכי חדה, ברגעים הכי רגישים בחדר, שנשלטת וליטלית הן שתי נפשות שונות לחלוטין. אם אתן לאחת את מה שהשנייה צריכה, אני פשוט ארסק אותה.
הנה ההבדל התהומי כפי שאני חווה ומרגיש אותו יום־יום.
הנשלטת שלי מוסרת לי את הכוח, הליטלית שלי מפקידה בידיי את הנפש
כשאני עומד מול הנשלטת שלי אני מרגיש את האנרגיה החזקה של חילופי כוח. היא אישה בוגרת וחזקה שלוקחת על עצמה המון בחוץ. כשהיא איתי, היא מגיעה כדי שאני אהיה המשענת שלה, המנהיג שלה, זה שמוריד ממנה את משקל ההחלטות וקובע את החוקים. כשאני מביט בעיניים שלה, אני רואה את הוויתור המודע שלה על השליטה, את האמון העיוור שהיא מעניקה לי. הדינמיקה הזו שלי איתה היא חזקה, מנטלית, מינית מאוד ולפעמים גם אפלה. החוקים שלי שם נועדו לייצר לה מבנה וסדר, והעונש מבחינתי הוא כלי בוגר שמחזק ומעצים את הקשר בינינו.
אבל כשאני מול הליטלית שלי? שם הלב שלי נפתח במקום אחר לגמרי. הסיפור בשבילי הוא בכלל לא כוח, הוא דאגה, הגנה וטיפול טהור. היא לא צריכה שאני אהיה ה"שליט" הנוקשה שלה, היא צריכה אותי כדאדי שלה. חוויתי איתה את הרגעים שבהם היא פשוט צוללת לתוך הליטל ספייס שלה, משילה את כל מסכות המבוגר האחראי ונהיית פגיעה, תמימה ופשוטה כמו ילדה. השליטה שלי עליה כאן היא לא היררכיה, היא סמכות עוטפת ומגוננת שלי. החוקים שאני מציב לה באים נטו מתוך החרדה והאהבה שלי אליה, כדי לוודא שהיא אכלה משהו מזין, שהיא שותה את השני ליטר מים שלה ביום, שהיא הולכת לישון בזמן, ושאהיה שם להחזיק אותה חזק ולהבטיח שהכל בסדר כשהיא בוכה מתשישות או חווה טנטרום רגשי.
המלכודת שאני למדתי לזהות
אני יודע מה אנשים חושבים, שיש נשים שהן גם וגם. ראיתי את זה קורה לא פעם בקשרים שלי, ברגע אחד היא נשלטת בוגרת שמגיבה לסצנה קשוחה שלי ובשני היא צוללת לילדותיות שלה. וזה נכון, אבל המלכודת הגדולה מבחינתי היא לחשוב שליטליות היא פשוט תת־סעיף של נשלטות.
בתפיסת העולם שלי ומכל מה שראיתי וגרמתי לו לעבוד לאורך השנים, היא ממש לא.
היו לי קשרים עם ליטליות שלא הייתה בהן טיפה של נשלטות בדס"מית קלאסית. הן לא רצו ממני שוטים, לא רצו חבלים, ולא עניין אותן לכרוע ברך מולי. חלקן היו א־מיניות לחלוטין כשהן היו בליטל ספייס איתי. הן פשוט היו צריכות את היד הגדולה והחזקה שלי שתחזיק להן את היד כשהעולם בחוץ הפך למפחיד ומציף מדי. למדתי על בשרי שאם אני אבוא אליהן באנרגיה של דום קשוח באותם רגעים, אני פשוט אסגור להן את הלב ואגרום לנזק.
השורה התחתונה שלי:
כשאני מוביל נשלטת אני מביא איתי עמוד שדרה, בהירות, מנהיגות ונוכחות דומיננטית.
כשאני מחזיק מרחב לליטלית אני מביא איתי את הלב הכי נקי, רך, סבלני ומכיל שיש לי בגוף.
אני לעולם לא מערבב ביניהן. נשלטת מעניקה לי את חופש הבחירה שלה, ליטלית מפקידה בידיי את הילדה הפנימית והפגיעה ביותר שלה. בשני המקרים האחריות היא כולה עליי, אבל הכלים שאני מוציא מהארגז שלי שונים לחלוטין.