ממוחי הקודח

הייתי אצלה היום, אחרי הרבה זמן שלא.

התכתבנו המון לפני, אבל הפגישה הזאת קרתה די בספונטניות. פשוט הייתי באזור.

היה, הממ, מעניין 😄 כמה שעות אחרי שהלכתי, היא כתבה הכל מנקודת המבט שלה ושלחה לי.

אין לה יוזר בכלוב, אז ביקשתי ממנה לפרסם את זה כאן בשמה, והיא הסכימה.

אז הנה:

כבר הרבה זמן שאנחנו FWB כשמדי פעם משתרבבים פנימה גם משחקי שליטה בהתאם לפניות, לחשק והזרימה.
ראש קינקי משותף, חסר גבולות. הוא ברעיונות, אני בהסכמה לזרום עם כל דבר בערך.
הנחיות לתמונות, שאלות, עונשים יצירתיים..
אין סקס ונילי ולא היה מהרגע הראשון שהוא הניח לי יד על העורף, והגוף שלי הפך למרשמלו ביד שלו.

הוא זה שהכיר לי את הסקס הבד״סמי, ובהתחלה הגבולות שלי היו מאוד ברורים, נחרצים וקשיחים. היה בינינו שיח לא מועט על האם אסכים לפרוץ את חלקם, ובכל פעם הסכמתי להתמסר לגילוי פריצת הגבולות של עצמי איתו. היום האמירה שלי מול עצמי היא שאין גבול למימוש פנטזיות פרועות ככל שיהיו.
כבר לפני הרבה זמן דיברנו על פנטזיית אונס, על פנטזיית חטיפה.. וידעתי שיבוא יום וזה יקרה.
עכשיו גם יודעת לזהות איפה נשתלו זרעי רמזים בתוך השיחות, אבל לא באמת ייחסתי לזה חשיבות.
כבר כמה פעמים שזה עלה, מעולם לא עבר את שלב השיחה.

הודעה: כשאת חוזרת מהעבודה, את הולכת מיד להתקלח ושולחת לי תמונה משם.
מעדכנת שזה יתעכב כי בדרכי הביתה מהעבודה התקשר ידיד טוב שמחכה לי במרפסת עם ג'וינט ושיחה (הלו״ז שלי צפוי עד כדי גיחוך), אבל ברגע שילך מבטיחה לקיים את המשימה.
תשובה: תהנו 💜

יושבת עם החבר, מעשנים, נפרדים ואני הולכת למקלחת כמו שהבטחתי ומתכננת על שנ״צ קודש.
שולחת תמונה, מקבלת בתגובה הנחיות לבוש עם הוראה לשלוח תמונה.
שולחת, מתלבטת רגע אם לחזור לבגדי בית, נזכרת שלא אמר משהו על זה, ובהיותי אני, כבר מספיק התגריתי בגורל העונשים בשיחות האחרונות 😉
לא רוצה להתגרות בו עוד. גם כך הובטח לי שאשלם על הרבה דברים 😉
נשארת בבגדים שנשלחתי ללבוש, ופותחת את הדלת לצאת לעשן.

זה לוקח פחות משניה לקלוט שיש לי מישהו במרפסת ששועט אלי, עוד שניה לקלוט מי זה.
לזה לא ציפיתי!!!
ידעתי שהוא באזורי, אבל אמר שאולי יגיע, ואם כן זה יהיה מחר. סיפרתי לו אחר כך שחשבתי שיחכה לי כאן בתוך הבית כשאני חוזרת מהעבודה.
כשלא היה, הנחתי שבאמת יגיע מחר.

תופס לי את הפה, סותם אותו.
אני מבינה מה קורה, מה הולך לקרות, ומבינה שאני צריכה רגע להכנס למשחק 😉
במקום המאבק שהבטחתי, מאפשרת לו ברגעים הראשונים לגרור אותי.
לשלוח יד להראות איפה המפתח כדי שיוכל לנעול את הדלת.
לפתוח חלונות כדי שהוא יוכל לסגור את התריסים.
כל הזמן הזה היד שלו על הפה שלי ואני נמשכת באגרסיביות.
שואל אם אני יודעת מה הולך לקרות, עונה עם העיניים.
מילת בטחון.
היד יורדת מהפה אחרי שמבטיחה לא לצרוח.

הידיים שלי נקשרות באזיקון מאחורי הגב.
הוא מזכיר שהבטחתי מלחמה בטון מתפלא ומתגרה.
המאבק שאני מחזירה הוא קלוש כי אני רגע בחישוב מסלול. ההפתעה מרגשת, ומההלם הפכתי למרשמלו.
אבל כל כך חיכיתי לזה וכל כך רוצה להנות ממלחמה טובה בחזרה.
״תפסת אותי לא מוכנה״
מראה לי חלק מהתכתבות שלנו, שבה אני אומרת לו במפורש שחוסר הידיעה הופך את העניין למרגש.
״ואני עומדת מאחורי המילה שלי״.
זוכה בספאנק על התשובה.

לאט לאט מתאוששת, ומחזירה יותר ויותר מאבק.
פליקים עפים בכל מקום, מרגשים, כואבים ומשלהבים, העונשים שהובטחו לי נוחתים עלי אחד אחרי השני. נגררת מהשיער ובית השחי, מנסה להתנגד אבל מבינה שזה יכאב יותר, עוברת לשמור על יציבות.
הידיים באזיקון מציקות ואני מנסה להחלץ כדי להחזיר מלחמה כמו שצריך, עד שמוצאת את עצמי על הרצפה, הרגליים כמעט נסגרות באזיקון.
נלחמת, זוכה בפליקים על כל פעם שמפריעה, עד שבסוף הוא מצליח.

אני על הברכיים, נמשכת לעמידה מהשיער והיד, ומרגישה קולר על הצוואר.
הו, עוד הפתעה להיום!
מחליטה להתמסר לחווית השייכות הרגעית ולהכנס לתפקיד המיועד לי. אבל, אין מצב בלי מאבק.
מנסה לנשוך את הידיים שעוטפות את הצוואר שלי, והוא מתחמק כמו לוליין.
נהנה מהמאבק בינינו.

בסוף הוא מצליח.
מקולרת.
רצועה, שנקשרת לדלת.

(הערת סוגריים. לא הוא ולא אני מסתכלים על הקילור בהיבט השייכות המלאה. אני לא מרגישה שייכת אליו וזאת גם לא היתה הכוונה. אלא זה היה כחלק מסשן, כל אחד בחוויה שלו מול הקולר).

מעמיד אותי, אני לא יציבה.
מחפשת במה להתמך, מנסה לתפוס, לשרוט, לצבוט, והוא מתחמק, מייצב אותי ומערער את שיווי המשקל כרצונו. תופסת אותו במכנסיים.
״מה את מנסה לעשות?״ הוא שואל בטון משועשע.
כשהוא מבין שאני מייצבת את עצמי ככה, מושך מהרצועה עד שאני נאלצת לשחרר את המכנסיים שלו.

מתחיל לשחק עם שיווי המשקל שלי, אני נמשכת מהקולר בצד אחד כשהרצועה מתנגדת מהצד השני, מחפשת שיווי משקל. מתחילה להרגיש שהאזיקון על הידיים קצת רפוי, אני יכולה אולי לשחרר ממנו את היד.
מתחילה בשקט, הוא מתיישב על השיש מאחורי, רגל בתוך המכנסיים, משחק עם הגוף שלי נחום תקום.
מתרכזת בלעמוד יציב, ובמקביל לשחרר בשקט את היד.
משחררת.
מאבק כשהוא נתפס מופתע מהידיים המשוחררות שלי, משחררת את הרצועה מהדלת ולוקחת אותה אלי.
יודעת שאענש על זה, אבל זה כל כך שווה את הרגע.

פליקים, משיכות, נשיכות, ואני? לא משחררת.
״תשחרר לי את הרגליים תקבל את הרצועה״

מוצאת את עצמי נמשכת ברגליים אל חדר השינה, שם ממשיך מאבק. מילת הבטחון נאמרת כשאני מגיעה לסף כאב ברגליים, הוא משחרר.
שואל אם אהיה כלבלבה טובה אם ישחרר את הרגליים שלי, מסכימה.
הרגליים משתחררות, והוא מתיישב מאחורי ולוחש לי באוזן, מציע לי להסכים להיות הכלבלבה שלו, לקבל הפתעות, פינוקים..
בסוף אני מתרצה, מקשיבה לפקודה ״שבי״ ומקבלת פינוק טעים בתמורה.
מקבלת אוכל ומים בכלים על הרצפה, אוכלת ושותה.
הדברים שתמיד חשבתי שיהיו גבול עבורי, הופכים עכשיו לחלק ממש נחמד במשחק שלנו.
אני מרגישה בנוח בתפקיד, ואפילו זורמת כשהוא מצלם אותי.
במיוחד כשאצבעות מיומנות שמכירות אותי כל כך טוב מתחילות לעסות ולהכנס ולענג בכל מקום.
מתישהו זה כואב, הוא לוחש לי באוזן שההנאה שלי חשובה כאן, מרגיש שאני קרובה לקצה אבל לא ירפה עד שלא אגיד אותה. את מילת הבטחון.
אם אתנגד או אגיד שכואב, זה יתחזק.
נושמת שם עוד קצת, ומחליטה שזה הרגע להשתמש בה בפעם השניה.
נשאלת האם זה להכל או רק למה שהפריע,
רק למה שהפריע, עוד לא סיימנו כאן.

אני גונחת, נמשכת בשיער למיטה, שם מדי פעם נאבקת, מדי פעם מתמסרת.
שולחת ידיים לחפש את הזין שאני כל כך אוהבת, ומיד מרותקת ונענשת על כך שהעזתי לגעת בלי רשות.
כשהוא משכיב אותי על הבטן ואני רוויית עונג, חודר אלי בבת אחת, אני כל כך רטובה בשלב הזה, שהוא מחליק פנימה בלי בעיה.
מתענגת על התחושה הזאת שהוא בתוכי, אבל עדיין מנסה להתנגד.
״את רוצה שאצא?״
אוספת את כל הכוחות להשאר בתפקיד ולא להתמסר לפיצוצי עונג שמהדהדים בכל הגוף ״כן״.
בתגובה הוא מזיין אותי חזק יותר ואני מרגישה איך עוד ועוד גלים של אורגזמות שוטפים לי את הגוף.

נאבקת, מתמסרת, פליקים, הופך אותי מכל כיוון לכל כיוון, עד שבסוף אני כל כך רווית אורגזמות שהגוף ברפיון כזה שלא מסוגלת להתנגד, רק ממשיכה לגמור עוד ועוד ועוד..