מהיום מתחיל תהליך האילוף האמיתי שלך.
הוא די פשוט, בסך הכל.
כמו שלמדנו בשיעור שעבר, הגוף שלך הוא מעכשיו שלי.
השייכות הזאת תתבטא בהרבה דרכים, בהרבה מילים, בהרבה מחוות, בהרבה נגיעות.
אבל דרך הביטוי שלה, כפי שאת מרגישה ממש עכשיו על בשרך, היא אצבע בתוכך. ולא סתם אצבע שתקועה שם. אצבע שזזה, אצבע שמעסה, אצבע עם נוכחות.
ואת, עלמתי, תלמדי לעשות הכל עם האצבע שלי בתוכך.
את תצפי בטלויזיה עם האצבע שלי בתוכך.
את תקראי ספר עם האצבע שלי בתוכך.
את תלמדי למבחנים עם האצבע שלי בתוכך.
את תנהגי עם האצבע שלי בתוכך.
את תרחצי כלים עם האצבע שלי בתוכך.
את תשבי בקולנוע עם האצבע שלי בתוכך.
את תלכי לישון עם האצבע שלי בתוכך.
את תתעוררי בבוקר מהאצבע שלי בתוכך.
וגם בלילה, מדי פעם, תוך כדי שינה, תרגישי את האצבע שלי חודרת לתוכך. אבל את תתהפכי ותחזרי לישון. עם האצבע שלי בתוכך.
את תדברי בטלפון כשהאצבע שלי בתוכך.
את תספרי לי על היום שלך כשהאצבע שלי בתוכך.
אפילו כשתריבי איתי, אפילו אם תצעקי עליי, אפילו כשממש תשנאי אותי, האצבע שלי תהיה בתוכך. לא זיכרון של אצבע, לא רמז לאצבע. האצבע שלי. בתוכך.
ולא, זה לא יימאס לך לרגע. וזה לא ישעמם אותך לרגע.
כי בכל פעם, ובכל סיטואציה, האצבע הזאת תרגיש לך קצת אחרת. תרגש אותך קצת אחרת, תענג אותך קצת אחרת, תתמרן אותך קצת אחרת, תשפיט אותך קצת אחרת.
ובכל פעם היא תזכיר לך בעצם מי את, ומה התפקיד האמיתי שלך בין הקירות האלה, ומול האדם הזה שיושב עכשיו מולך.
עם אצבע בתוכך.
