אז יש איזשהו קטע שחוזר בכמה חודשים האחרונים. אני פתאום מקבל פנייה פרטית ממישהי פה בכלוב. לכאורה משאלת לבי ומאוד מחמיא.
אבל אז כשמדברים, על אף שהיא הביעה עניין, זה נראה שהיא ממש לא יודעת מה היא רוצה. למה היא מדברת איתי. מה היא רוצה להפיק מהסיטואציה בכלל.
מצד אחד, זה מאוד מאוד מחמיא. באופן כללי שאישה בכלוב פונה אליי, כמה גברים באתר כבר יכולים להגיד את זה?
אבל מצד שני, זה מרגיש שזה תמיד אלו שלא יודעות. שלא בטוחות. שלא סגורות. שלא יודעות אם הן בכלל מחפשות להיפגש או אם הן אוהבות את אותן דברים שאני אוהב.
אני מאוד רוצה שנשים ירגישו בנוח לדבר איתי, אבל כדאי לציין ישר מההתחלה שמדובר בעניין חברי בלבד. אין לי בעיה להיות פה אוזן קשבת, אבל כמו בכל דבר אחר אצלנו בבדס"מ - הכל בהסכמה.
אז יוצא שאני תמיד חותך ומפסיקים לדבר. ותמיד נשאר טעם מר. אבל מה עדיף? שאוציא זמן ואנרגיה על מישהי בתקווה שהיא תואיל בטובה להחליט שאני ראוי להיפגש איתו? אני יודע שאני ראוי ואני לא צריך להוכיח את זה לאף אחת.
אז אני מודיע חגיגית: אם את לא סגורה על עצמך, תחסכי ממני.