דחף

אין לי תחושת החמצה על קשרים ארוכים שהיו לי שלא עבדו. מרגיש שניסינו הכל, שהוכחנו לעצמנו שזה לא זה ושאנחנו לא סתם מוותרים בקלות.

ההחמצה היא בקשר של שבוע כמו עם לירי. אופי מקסים אבל עם אדג׳. חריפה, חכמה, שנונה, נתנה לי פייט בכל החזיתות וגם ניצחה בלא מעט מהן. 

בדייט האחרון שלנו אחרי שבוע אינטנסיבי סיפרתי לה על נושא הבדס״מ קצת יותר לעומק. נשלטים. סוויצ׳יות. Shoe fetish.

פחות מיממה אחרי היא הודיעה לי שזה לא בשבילה. גם כשהצעתי להיפגש לדבר על זה, ולהפיג את הפחדים שאולי היו לה מדבר כל כך מאיים שהיא לא מכירה ורק יכולה לדמיין, היא לא רצתה.

ואני כבר ראיתי במוחי איך אני מתחיל חיים שלמים איתה.

אני משתדל לשים את העבר בעבר. אבל ברגעים כמו מלחמה, אחרי שבועיים של תהפוכות רומנטיות שהתנהלו מעל ומתחת לקרקע, הכל צף ומרגיש תקוע בחזה ובגרון. כאילו רק לבכות, לצעוק או לשבור משהו ישחררו אותי. הילד הגדול שבי משחרר את הלחץ באופן מבוקר. ולאט לאט נותן ללירי להתפוגג לי מהתודעה.

טינדר, באמבל, הינג׳ או קיופיד?

פילד לא נחשב

ואיך נתקלים שם גם בסוטים כמוכם? מנחשים?

אתמול הגעתי עם הדייט למקלט של הבניין שלי. יש גם מבניינים שכנים, בערך 20-30 איש, וכולם כבר די מכירים את כולם.

זאת הבת השלישית שהבאתי למקלט מאז תחילת המלחמה. המבטים שקיבלתי שם. גאד דאם. הסלאטשיימינג אמיתי. 

וגם יש לי שכנה מתוקה שכל פעם באה ומתעניינת באישה שאני איתה. זה כבר לא נעים. זה כמו לעשות סקס, לעצור באמצע, לרוץ להכיר את ההורים ולחזור.

אני הסלאט של המקלט.

חייב שהם יעשו קול.

חייב לראות את התגובה על הפנים.

חייב קצת אפילו משחק של אי נוחות.

זה כמו למכור את המכה בסרטי אקשן. אפשר סאונד אפקט, אפשר להרביץ באוויר, אבל הקהל לא ״קונה״ את המכה אם אין את התגובה של המורבץ. את אנחת הכאב. את הפרצוף הסובל.

חובה.

אחת היא המאצ׳ שלי בטינדר. חמודה, שווה, נעלי פלטפורמה שוות של guess.

השנייה מוחצנת, מקועקעת, קרוקס של ברבי, וכמובן נשואה. 

כמובן שהמאצ׳ שלי ונילית עד מעל המצח.

והשנייה רואה פורנו בדס״מי וחלום שלה הוא לשלוט ביחד עם בעלה על מישהו.

איפה הקלף של שנה כיוון כשצריך אותו?

לא מחפשת, מחפשת אחד לא מחפש.

כדי לא לחפש ביחד.

ואם אפשר לא לחפש גם עבודה רווחית, טיולים בחו״ל ועבד שינקה להם את הבית, אז מה טוב. העיקר שזה יגיע מעצמו. שחס וחלילה לא יצטרכו… לחפש.

היה לי דייט ביום שישי, מהנוראיים שהיו לי. זה בכלל התחיל בטוב.

דייט רביעי. כבר יש חיבור. כבר נפתחנו באופן מאוד אינטימי. כבר בדייט השלישי התחיל מזמוז שהיה מוביל לסקס אבל עצרתי את זה. באותו יום לא היה אפשרי שהיא תישן אצלי ובאמת רציתי שנעשה את זה כמו שצריך. שאחרי הפעם הראשונה שנשכב נישן ביחד ונבלה את הבוקר ביחד. 

אחרי הדייט השלישי דיברנו קצת על הפטיש שלי. היא אמרה שזה מדליק אותה. שאולי גם נשלוט ביחד. שהיא ממש מוכנה לנסות כל מיני דברים. הגענו בשיח לזה שאני אקנה לה נעליים. זה הרגיש טבעי. ולא הרגיש לי ניצול. אלא כמו משהו כיפי וקינקי לעשות. אז הלכתי עם חברה טובה לקניון שבדיוק הרגע נפתח לפי ההנחיות. היא מן הסתם מכירה את הפטיש והכל אבל היא שאלה אותי אם אולי זה מוקדם מדי ולאן זה הולך.

אמרתי שממש טוב כרגע, אבל כנראה זה יתפוצץ. איך ידעתי? היא רמזה לי. שיש לה מצבי רוח. שהיא יכולה להתהפך. זה בין היתר נובע ממשקעי העבר. 

אז הבאתי לה נעליים ויצאנו לדייט בחוץ. קניתי לה שתי זוגות ואת הזוג השני היא אמרה שהיא לא אהבה והיא רצתה שאני אקנה לה שמלה במקום. אמרתי לה בשיא הקלילות שאני עוד לא בלקנות לה שמלות, כי בסוף אני לא שוגר דדי. היא נורא נעלבה ולא הבינה למה שלא אקנה לה שמלה. זה התחיל בקטן. אבל ידעתי באותו רגע שזה נגמר. ישבנו אצלי וקיוויתי לנסות לפתור את זה במילים. הסברתי לה שזה עניין רגיש אצלי, שאני מאוד לארג׳, אני תמיד משלם עלינו, תמיד מסיע אותה הלוך חזור, אבל גם חייב לשים גבול. זה בדיוק ההבדל בין לשלם על ארוחה של שנינו בסוף הערב לבין לשלם על ארוחה שלה לבד באמצע היום.

היא לא הייתה מסוגלת לשמוע. זה עבר מכעס לבכי ובחזרה לכעס. מעולם לא שמעתי מישהי בוכה תוך כדי שהיא אומרת ״אבל מה אכפת לך לקנות לי את השמלה״. בכל זאת שמרתי על קור רוח וניסיתי להסביר לה את הצד שלי. היא עברה לשימוש במילים מקטינות והבנתי שאנחנו ממש על הגבול כבר. אז אמרתי לה שעם כל ההיסטוריה והעבר הלא פשוט שלה, אני לא פה רק כדי להכיל אותה. אני יכול לעזור, אבל לא באתי להיות שק אגרוף של אף אחת והיא לא תוציא עליי את כל החרא שהצטבר אצלה ותצפה שאני אקח את זה בחיוך. ואז היא הסתערה החוצה, never to be seen again.

כשזה נגמר פשוט ישבתי בבית ותהיתי אם זה גורלי, אם זו הבחירה שתמיד אצטרך לעשות, בין אישה ונילית לא מרגשת אך מאוזנת רגשית לבין הבדסמית עם מנגנון ההרס עצמי שישמיד אותי איתה.

זהו. 

איך היה הסופ״ש שלכם?

שלום לנשים שחושבות שהן מכירות אותי ולסימפים שלהן. אם אתם קוראים את הבלוג שלי אז כיף לכם. אני לא כל כך קורא את הבלוגים שלכםן. אבל לבריאות. מה שכן תגובות מגעילות למיניהן לא יתקבלו פה בברכה. אתם מוזמנים לכתוב מה שבא לכם עליי בבלוג איפה שעוקבים אחריכם אנשים שהכתיבה שלכם מעניינת אותם (סתם סתם, איפה שעוקבים אחריכם חרמנים שמעוניינים בסקס, ולא משנה אם זה גם עם יישות אינטרנטית חסרת פנים המזדהה כאישה).

החוויות שלי הן החוויות שלי, ולו הייתם מכירים אותי אולי הייתם מסוגלים לשפוט מי צודק או טועה בסיטואציה. כמה אני משוגע או לא. ויש מצב שכן. מי יודע? בואו נתאבחן ביחד.

אז אם בא לכםן להעביר שיפוט בניסיון לאותת למי מחסרי הפנים בכלוב משהו לגביכם, אתם עדיין מוזמנים לעשות את זה בכל מקום. ובכן, כמעט בכל מקום. כל מקום חוץ מכאן.

*מי שבאמת מתעניין ורוצה לשאול על סיטואציות או אנשים שאני כותב עליהם כאן, או אפילו סתם לדרוש לשלומי, תמיד מוזמן לעשות זאת בתגובות או בפרטי. אני מבטיח שאני עונה לכל שאלה שמנוסחת באופן מכבד.

ולא מגיע לי משוגעות כמוך או ה-20 אחרות שנאלצתי להתמודד איתן מאז שגיליתי את העול הזה של הבדס״מ שהרס לי כל מערכת יחסים טובה עם נשים שפויות ווניליות וגרם לי לחפש מערכות יחסים עם נשים גבוליות כי הן בסצנה.

לעשות לו וודג׳י

לכפכף אותו

לירוק עליו

שהיא תכתוב לו ״אפס״ על המצח עם הליפסטיק שלה

משהו כיף כזה של ימי חמישי אחה״צ, אתם יודעים נו