מאז ומתמיד אני מתמודד עם התחושה שהכל סובב סביבי. לא רואים את זה עליי כי מאדם כזה אולי מצפים להיות לא מתחשב או גס רוח. ואני יודע לגמרי מתי הזמן שלי לשתוק ואני מיישם גם את הזכות הזו כשצריך.
אבל יש בי הרבה פעמים תחושה שמסתירים ממני, שמנסים לפגוע בי. הבעיה היא שמספר פעמים זה התברר כנכון. למשל אותה מנהלת שניסתה להאשים אותי בתקלות מספר פעמים מול כולם מבלי לדבר איתי קודם. חשבתי שמדובר ביחס תוקפני כלפיי וניסו להרגיע אותי ולהגיד שאני מנפח את זה. עד שגיליתי שהיא עשתה אותו דבר ואף גרוע יותר לקודמת שלי בתפקיד. שהיא שמה לה למטרה להשתמש במי שהכי חדש והכי פחות בכיר בצוות כדי שיהיה השעיר לעזאזל. ואז עלו עליה ופיטרו אותה. והיקום הוכיח לי שצדקתי.
או כשהייתה לי הרגשה רעה לגבי אחותי וגיליתי שהסתירו ממני את ניסיון ההתאבדות שלה ואת ההפרעות שלה. או כשהתעקשתי לגלות מה קרה לדוד שלי וגיליתי שהוא עבריין מורשע והוא נמלט מהארץ. או זו שמקבלה ושיקרה לי.
וזה מקשה מאוד אחר כך להיות בסיטואציות של אי וודאות. קשה להתאזר בסבלנות כשתחושת הבטן שלך אומרת שזה לא הזמן שהוא המכשול. אלא שמסתירים ממך משהו. שצריך לפעול עכשיו כדי לסכל, כדי לשבש, כדי למנוע. ואז זה גם מתנפץ. כשפעם במלא זמן מגלים שטעית. שלא ניסו לפגוע בך. שהיקום זימן צירוף נסיבות שגרם לכך להיראות שמסתירים ממך או מתנכלים לך והאמת היא תמימה לחלוטין.
אז איך מתגברים על זה? הלוואי והייתי יודע. כי אני לא יכול לחשוד בכולם כל הזמן. אבל המציאות לימדה אותי שאני גם לא יכול לשפוט את כולם לכף זכות.