עוד קראו לי ילד. הייתי בן 21, ועוד הייתי לרוב מגולח כך שהיה לי בייבי פייס. הקהילה נראתה מאוד מבוגרת, לדומית הראשונה שהייתי איתה בקשר היה ילד בגילי. אני אמנם נמשך לנשים מבוגרות אבל לקשר אמיתי זה לא היה רלוונטי.
עוד לא התנסיתי אז בלשלוט, הייתי רק נשלט. ויש רק הרבה כאלה שיגידו שהרגישו כמוני. שפשוט אין מבחר, אז לפעמים הולכים על מה שיש. ואז זה עוד יותר שובר כשמקבלים לא. הרי התפשרת מלכתחילה ואז קיבלת לא?
ככל שהתבגרתי חיכיתי שנשים בגילי יצטרפו לסצנה. אבל זה לא קרה. רק במקרים נדירים. הסצנה הזדקנה כגיל משתתפיה. בין לבין הייתי רואה במסיבות נשים מאוד צעירות, לעיתים אפילו הייתי תוהה אם הן בגיל מספיק כדי להיות שם. שנים אחר כך הבנתי שאלו היו הטרף של השולטים המבוגרים בקהילה, ושבאמת חלקן לא היו בגיל בכלל. ובעוד שאני חוויתי אולי תסכול מהשנים הראשונות שלי בקהילה, הן חוו צלקות של ממש. שהרחיקו אותן משם לנצח.
בכמה שנים האחרונות פגשתי נשים בגילי שכן יש להן נגיעה לבדס"מ. אבל הן לא בכלוב, ולא בקבוצה בפייסבוק, כי הן לא מוצאות את עצמן שם. גם אני לא מוצא את עצמי, לא פה ובטח שלא בקבוצה בפייסבוק, אבל אני גם מרגיש שאין לי ברירה, כי זה המקום היחיד שבו אני יכול לדבר על הדברים האלה, וגם עבור הכמה בודדים באתר שאני מרגיש חיבור אליהם, פה ובקבוצה, זה שווה את זה.
אבל הן יצרו לעצמן קהילה כי הן גם ככה היו בקהילות אלטרנטיביות. שחקניות, אמניות, מוזיקאיות, יוצרות, נשים שהסביבה שלהם מלכתחילה הייתה ליברלית. אצלי בין השירות בקרבי, לתואר היחסית סאחי שעשיתי, ואפילו בסביבה היחסית פתוחה בעבודה, לא נוצרה באופן טבעי קהילה שיש בה גם חובבי בדס"מ. אמנם החברים שלי אנשים מדהימים, אבל הם מאוד וניליים.
זה אמנם יהיה בזבוז אחרי שנלחמתי על המדינה הזו, אבל לפעמים אני תוהה אם רילוקיישן יפתור את זה. אנשים שפגשתי בארה"ב, אנגליה וברלין היו באמת אנשים פתוחים מינית, וגם מבלי שזה יהיה סך כל האישיות שלהם. זה פשוט דלת שפתוחה בעיניהם, טעם שיש להם כמו העדפה בין טעמי גלידה. חלום.
