רקוד איתי

הם מצחיקים אותי, אמרתי כבר? :)

שוב אכרוסטיכון בזר פרחים מהסוג האהוב עלי.

הם מעולים בלהפתיע אותי באמצע יום עבודה עמוס. :)

}{ + }{ 

רק אניח את זה כאן.

נ.ב. לא מבינה מה חמוד לו כל כך בשוקיים שלי, הרגו אותי.🤷🏽‍♀️

נ.נ.ב. "להתקשט" = לרדת לי מהוריד, בתגובה ל"קישטא" מצדי.

יום ממש קשה.

לא דיברתי איתם כל היום, כי לא היה לי רגע לעצמי. 

מספרת להם על מה שעבר עלי, הם מקשיבים, מעודדים, תומכים, מנסים להצחיק.

ואני, חייכנית וצוחקת בדרך כלל, לא מסוגלת לחייך, לא מסוגלת להרים את עצמי, כל מה שבא לי זה לבכות ולהיכנס למיטה, להיעלם.

יום קשה, קשה מאוד, ואיש מלבדם לא יודע מה המחיר ששילמתי על ההצלחות הרבות של היום הזה.

כי הם מכירים אותי היטב. לעומק.

דאגתי שיכירו. והם היו מוכנים ללמוד.

וכמעט סיימתי את השיחה ועשיתי להם "קישטא", אבל אז אנטי צעק "רגעעעע, גבירתיייי!!!"

ושלח את זה.

וזכה בחיוך גדול.  :)

נ.ב. אגב, הדוב לא ידע שאנטי ריסס גם אותו על הקיר. מודה שהיוזמה הזו לגמרי חיממה לי את הלב. :)

נ.נ.ב. דולפינוס, כתב היד שלך לא משהו. :P

נ.נ.נ.ב. בפוסט הקודם כתבתי משהו באותיות קטנטנות כדי שלא יתפסו תחת. 

לא אקטין את האותיות היום. פשוט אגיד תודה לשני רכושיי המקסימים.

}{ + }{

הדוב החצוף מתבכיין בבלוג שלו שמעולם לא קראתי לו "אפס" ו"סמרטוט", ושאני לא מאפשרת לו לסגוד לי.

א. הכל נכון. הוא לא אפס וגם סמרטוט לא, דוב כזה חמוד למדי ומתוק, משורר בנשמתו שמשום מה מת לי על הצורה. קורה. :)

ב. אני תמיד מסבירה שמלכות יש בתשלום, באגדות ובאנגליה. ואלילות (סליחה, בנות, כן?) - לא באמת קיימות. אני מעדיפה את המחמאות שלי מחוברות למציאות. כזו אני, סוטה.

ג. מצאנו לדוב (בהצעתו) שם גנאי חמוד להפליא: וריאנט! :)

זה כמו מיקרוב (ככה אנטי הנשמה קורא לו), אבל עם ניחוח מודרני, ברוח התקופה.

----

השניים האלה הם מוטציות אנושיות מקסימות ממש. כותבת את זה בקטן כדי שלא יתפסו את הישבן (שלי). :)

טעם לוואי - הוא הקובע, לדעתי.

העניין הוא  - מה אנחנו מרגישים אחרי.

אחרי השיחה, אחרי שסיימנו לקרוא ספר, אחרי הנשיקה, אחרי המריבה, אחרי הקפה, אחרי המבט, אחרי הסקס.

-----

רציתי להוסיף "אחרי המוות", אבל החלטתי להמתין עם זה.

:)

תופעה מעניינת:

כשאתם ביחד, כל כך טוב לכם ששניכם מתנהגים כמו אידיוטים, ואז, באיחור אלגנטי (או לא ממש),  באה התובנה שאחד מכם באמת אידיוט.

למען האמת, כשאני נאלצת לנהל תקשורת עם אנשים סתומים, אני  לא חווה תחושת עליונות או התנשאות,

אלא רק תחושה כואבת של בדידות תהומית.

אני אחרי הפדיקור.

שולחת להם עדכון ומקבלת תגובה מדובי:

מה שהסגר הזה עושה לדובים תמימים...:)

בהנגאאוטס יש לנו צ'אט משותף.

שם מתעדכנים, מקבלים הוראות, מצחיקים אותי, משתפים בקושי, מתלוננים על החיים, מבקשים עזרה, צוחקים מהפספוסים של אנטי ויורדים על דובי. :)

השבוע האחרון גמר את שלושתנו. פשוט טירוף, לכל אחד - מסיבות שלו.

היום שיניתי את השם של הקבוצה מ"ההרמון השלישי" ל"בית משוגעים".

ככה, שיהיה אותנטי. 

כי אין דרך אחרת לתאר את הבולדוזרים שעברו על כל אחד מאיתנו ב7 ימים האחרונים.

אנטי אמר שהוא מסכים.

דובי הוסיף: "משוגעים עלייך, גבירתי."

אז  תיקנתי. :)