לפני 9 שנים. 5 בנובמבר 2014 בשעה 21:05
הכל נגמר בסוף:
האהבה,
הפחד,
הכאב.
הכל נגמר ושוב מתחיל - אחרת.
והנה, הנה! אהבה בוערת,
והפחדים שוב מכווצים שרירים,
והכאב החד כל כך דומה
לזה שחשתי פעם, בלידה.
רק החוכמה לא תמה. לא תמות.
חכמה היא זו שמבדילה בין רגע
את פחד סרק - מפחד קיומי,
את כאבי גדילה - מכאבים פנטומים,
ואת האהבה הכי חולה שיש
מאהבה טהורה,
נושמת ובועטת,
שלא תלויה בכלום:
שלי - אליך.