הייתה לי תקופה בחיים, בה נהניתי לבלבל ת'מוח לנשלטים שפנו אלי.
"מילונגה, ומה את עושה בחיים?"
"אני קופאית בסופר", הייתי עונה בטבעיות.
לגברים ההם התשובה הזו לא ממש הסתדרה עם הדמות שלי.
"אבל את נשמעת משכילה מדי בשביל הקופאית!", הם היו מוחים.
"סליחה?!",הייתי עונה להם, "מה זו הסטיגמטיזציה הזו? אני קופאית ואני משכילה!"
"אבל... אבל... את לא נשמעת כקופאית".
"או קיי", הייתי מודה, "אני הקופאית הראשית בסופר שלי, חד אבחנה שכמותך".
ואם היו ממשיכים לבדוק איתי איך אני כל כך משכילה בסופר, הייתי מסבירה להם שההנהלה ממש משקיעה בעובדים ואיפשרו לי לעשות השתלמויות בכל מני נושאים. 😄 לרוב, ההסבר הזה לא ממש סיפק את החוקרים, ובמקרים רבים היינו צוחקים על זה יחד ושוכחים.
אבל יש צדיק אחד, אמיתי כזה, שלא ויתר לי.
היום קיבלתי ממנו מייל.
"אני מתאר לעצמי שבזמן שכל עם ישראל ואשתו מתכוננים לחגים, את עובדת משמרות ארוכות ולחוצות בסופר שלך. אני מקווה שיש לך מקום לשבת שם וההנהלה שלך דואגת לתזונתך. מאחל לך לקוחות נעימים ואולי השנה תחליטי להחליף מקום עבודה למשהו שהולם אותך יותר..."
בדקתי. הוא באמת האמין שאני קופאית.
ואני די מאמינה שהוא חמוד אמיתי ולא סטיגמטי לחלוטין. :)
שנה טובה, אנשים. תהיו נחמדים לקופאיות!
:)
