רקוד איתי

(נכתב בעבר, ומתפרסם היום בשביל מישהי מיוחדת שזקוקה לזה, לתחושתי.)

הלב שלה מסוגל להכיל המון.

את כל הפחדים שלך,

כאלה שאתה מודע להם וכאלה שאתה מסתיר אפילו מעצמך.

את כל הטראומות והחוסרים,

את הדמעות שלא בכית לאיש,

את השמחות הקטנות והמביכות שלא משתפים בהן איש,

את חוסר הביטחון שלך,

והתפרצויות של חוצפה חסרת גבולות.

הלב שלה מרגיש שרע לך,

גם כשאתה בורח ומתרחק ממנה.

הלב שלה מוחל לך גם כאשר אתה שוכח לבקש סליחה.

הלב שלה כואב בשבילך

גם כאשר אתה בוחר להסתיר את כאבך מאחורי חיוך אמין למדי.

הלב שלה נשבר כל כך הרבה פעמים,

ובכל פעם הצמיח את עצמו מחדש

כמו הזנב של הלטאה,

כדי להישבר שוב

בשביל איזה עובר אורח

שאין מי שיחבק אותו

בבדידותו.