רקוד איתי

שונות ומגוונות הן.

צפויות וצפויות פחות.

לרוב מנטליות, אבל לפעמים, ללא הודעה מוקדמת, אני חשה איך גם הפיזיות מרימות את ראשן.

אני נזכרת בפרצוף הרטוב שלו, בעיניים החולמניות, לא מפוקסות, מאוהבות. אני נזכרת איך הסתכל עלי והתרכז לפתע בחיוך המסופק שלי, איך חייך אלי בחזרה ומיד נדחף למקום שממנו הגיח, משמיע נהמות קטנות של גירוי ואושר.

וכל מה שבא לי כרגע, זה להחזיר אותו לשם, לעוד המון זמן, ללא נשימות, ללא רצון ויכולת לזוז ללא אישורי, ללא כוונה לבקש הקלות, ליטוף או אוויר.

ואז להניח את היד על הקודקוד שלו ולהצמיד אותו עוד טיפה למרכז העונג הזה.

של שנינו.

ולגמור בפעם המי יודע כמה.

כי אם כבר תשוקה, אז בלי די. עד העונג הבא...