לעיתים אני שוכח את מקומי
ההרגלים הישנים מציפים אותי
אני פועל ללא כל שכל ללא כל הגיון
אני עיוור וכמו חיה משחרת לטרף
רואה רק את הצורך שלי
מתעלם מהכל
אחר כך אני מתפלא על התוצאות...
יש בי המון דברים שאני חייב לתקן
אני יודע שזה בעיקר עבודה שלי עם עצמי
וזה אולי מה שמפחיד אותי
מצאתי שיותר מובן וברור לי ללמוד ממנה
כפועל יוצא להתנהגותי שלולת הרסן
קיבלתי את עונשי מהר מהצפוי
הרגשתי כמו סמבוסק
היא שמה אותי באש ושכחה אותי
אני נשרף שם קורא לה שתוציא אותי שעות והיא נותנת לי להתבשל
מכינה אותי למקום הנכון
כשאני כבר מצליח למשוך את תשומת ליבה
היא מוציאה אותי לאט לאט
מקררת אותי בחוץ
אוחזת בי
ונוגסת ונוגסת
אני רוצה להרגיש את שיניה חתוכות אותי
משתוקק לתחושה שהיא נוגסת בי ובולעת אותי
אני מפנטז שאני רק דבר לצורך סיפוקה וזה מטריף אותי
מרגיש איך אני נמס מולה כמו הגבינה בפיה
"חם וסמיך" אלו המילים מול עיניי
כל כך מקנא בהם
בפלרטוט הזה שלהם
רוצה רק להרגיש אותה נוגסת בי
מחלקת אותי לחתיכות
אוכלת בתאווה מול כולם ומגחחת כמה טוב
אני רוצה להיות כמו הסמבוסק שלה
בידיה.