"דרוש בחור מסודר אחראי אסטתי ודייקן" היה כתוב בהודעה בעיתון במדור דרושים
ההודעה מיד תפסה את עיניו
הוא כלל לא ידע במה מדובר ואם זה בתחום עיסוקו אך הסקרנות בהודעה החד משמעית תפסה אותו.
הוא חייג מיד למספר הטלפון שפורסם אך לצערו ענה מענה קולי להשאיר הודעה
הוא השאיר הודעה בקול ברור ובטוח עם פרטיו וחיכה לשיחה חזרה.
חלפו מספר שעות ונתקבל סמס במכשירו
"הינך מוזמן לפגישה בנוגע למשרה , עלייך להגיע מחר בשעה 8:00 לכתובת (שמורה במערכת) "
הוא הופתע מאוד, ידע שבדרך כלל משוחחים עימו בפון לפני , הוא יכול לקבל מושג לגביי המשרה אך לא כך הפעם.
המסתורין אחר המקרה סקרן אותו יותר והוא החליט שהוא הולך ויהי מה.
למחרת בבוקר התעורר מוקדם , התקלח והתלבש נאה
הוא ידע שציינו דייקנות ולכן כבר ב 7:50 עמד מתחת לבניין
הזמן לא עבר וכל דקה הייתה כנצח.
בשעה 8 בדיוק עמד מול דלת העץ הגדולה ונקש עליה מספר נקישות עדינות.
"אפשר לסמן וי על דבר אחד" היא אמרה לו בעודה פותחת את הדלת ונעמדת מולו.
היא אשה בשנות ה 30 המאוחרות לחייה
לא נראית כמו אשת עסקים שחשב שייפגוש
לא הייתה מגונדרת או חליפה מפוארת לגופה אך הוא הרגיש מיד בנכחותה.
היה לה מבט וקול בטוח ושפתה הגבוהה הובילו אותו אוטומטית אחריה אל תוך הבית.
הוא התיישב מולה וניסה לשמור על שפת גוף נכונה לראיון
"לא לשלב ידיים , לא להניח ידיים על השולחן" חשב לעצמו בעודו מנסה להתרכז בשיחת הפתיחה הנעימה
"למה אתה כאן? איזו עבודה אתה מחפש?" היא הפתיעה בשאלתה וידעה שהוא ייתבלבל מכיוון שאין לו מושג כלל להיכן הגיעה.
"תאמרי לי את" הוא ענה כמיי שמנסה להפגין בטחון אך מיד הרגיש בחיוך החבוי תחת שפתיה כאילו אמרה לעצמה "זהו , הוא בידיי"
"ובכן , המשרה היא לא ממש מוגדרת , אני צריכה אותך שתהיה לי זמין בשעות העבודה שלי" היא ענתה משאירה אותו במתח
"שעות העבודה שלי לא תמיד שגרתיות , לעיתים זה בוקר לעיתים צהריים ואף לילה" היא ענתה והוא מנסה לעשות חושבים בראשו ולנסות להבין
היא הבחינה בבלבול שבראשו והציעה לו שתיה הוא מיד הנהן בראשו וביקש מים קרים
"המטבח שם ממול גש תביא לשנינו" היא אמרה בבטחון והוא חייך לעצמו וחשב הנה ראיון שונה עם אווירה טובה.
הוא לא חש צלוב תחת מיליון שאלות כמו בכל ראיון שהלך אליו לאחרונה אך הוא לא הבחין שבראיון הזה הוא נשבע
"נכון לכרגע אני זקוקה לך לתיוקים , יש לי ערימות מסמכים שאני ארצה שתתיק בדיוק ובסדר מופתי לפי תאריכים ובקלסרים מיוחדים"
הוא הביט בה המום כלא מבין מה לו ולזה בכלל
"אתה חושב שתוכל לבצע משימה פשוטה זו ולהוכיח את רצינותך?"
הוא לא הספיק לעכל את המשפט הקודם אך מיד הרגיש צורך להוכיח ולהתקבל
"ברור גבירתי" הוא ענה מבלי להבחין מה אמר בטבעיות וכשראה אותה מחייכת קיווה לעצמו שהיא לא הבינה מה בדיוק קרה כאן עכשיו.
"זו עבודה שתיקח לך לפחות מספר ימים ובה תוכל להוכיח את עצמך לקראת ביצוע מטלות נוספות"
הוא אמר לה בקול כבר לא ממש בטוח בעצמו " אני אוכיח לך" והיא חייכה
הם המשיכו לשוחח מספר דקות על דברים כללים שאלה אותו עליו ועל התחביבים שלו ואם הוא חושב שיוכל לדייק תמיד
השיחה זרמה והוא החל להרגיש נעים מאוד מולה.
"נהנית לקרוא לי גבירתי?" היא שאלה במפתיע עם חיוך על פניה
"הממ כן" הוא הוא לחש והשפיל מעט מבט כנבוך
"אנחנו נסתדר ממש מצוין אם כך " היא הוסיפה
"תהיה כאן מחר בשעה 5:00 בדיוק ולא דקה אחריי" תדע לך היא הוסיפה "אם אתה מאחר עדיף שלא תגיע כבר"
הוא הנהן בראשו וקיווה בתוך ליבו שהיא הבינה אותו כמו שהוא חושב שהוא מבין אותה
הוא התרומם מהכסא ושלח יד ללחוץ את ידה אך היא נותרה יושבת בכסא מולו מרוצה ומחויכת
"הכוסות לא יינקו את עצמן" היא אמרה בחיוך....
מבולבל ומחויך הוא לקח אותן בידו והחל לצעוד לכיוון המטבח לנקות אותן
"כשאתה מסיים תצא לבד ולדייק מחר" היא אמרה לו מרחוק וחזרה להתעסק בדבריה מול המחשב ולא מעיפה עוד חצי מבט לכיוונו.