כשהכרתיה נשבעתי לה שתמיד אהיה כנה עימה ולעולם לא אשקר לה
אני לא אפר את ההבטחה הזו לעולם
ככל שחולפים הימים אני מבין כמה אני מאוהב בה , במי שהיא , האדם המיוחד שהיא
אני מרגיש כל כך אמיתי מולה ועימה
לפעמים אני מנסה בגלל כל מיני מכשולים קיימים לשתוק
לדבר רק על דברים שנראים לי הגיוניים ולא מעז להביע חוסר הסכמה על מה שחושב שקשה לי להכיל.
אני מקבל הכל ממנה באהבה מלאה מתוך המקום הכי נקי בתוכי
לפעמים הכל כך כואב ואני מתפרץ , אני משתגע לרגעים בעיקר כשאני מנסה לשמור עלינו
היא רואה בי מטורף ברגעים הללו
אני שלה במלוא מובן המילה אך היא לא רואה את זה תמיד.
אמש היה לילה כזה
השתגעתי
השתוללתי במילותיי
חשבתי שאני משתגע
אחרי כמעט יומיים שאני רק רוצה להיות לידה ולשמוע אותה היא בחרה להתרחק
אמש , כשהיינו קרובים
אני דאגתי להיות כנה ולהרוס את הרגעים השקטים הללו שהעניקה לי בטוב ליבה
חשבתי שעליי להיות כנה ולומר מה שמפריע לי
וזה יצא עקום
בשלב מסוים כל הרגש , כל הציפיה לזמן עימה והשקט המתוח שהיה כל המחשבות עליה ועל חסרונה בחג לצידי
הכל ביחד הפך למערבולת תחושות קשה מנשוא :(
ואז עשיתי את הטעות שלי
אמרתי בדיוק את הדבר שלא הייתי אמור לומר
מאותו הרגע היא מתעלמת ממני
ואין קשה מההתעלמות שלה
הלוואי והייתה כועסת
הלוואי והייתה מענישה
הלוואי והייתה מבזה ורומסת
אבל לא , רק לא התעלמות:(
אני כותב לה בלי הפסקה והיא לא עונה
אני מתפלל אליה לאלה שלי שתסלח לי
אני סוגד לה
אני כלום בלעדיה
אני אעשה כל מה שתדרוש
אני לעולם לא אומר יותר דבר שיכעיס אותה
אני רק זקוק למילותיה , ליחס שלה....לה.
כל כך קשה התחושה הזו
מרגיש אבוד , נטוש
מרגיש ש...
אני תת אדם מולה
יצור עלוב
גם אם אהיה ממושמע ואלמד כל חיי ממנה לעולם לא אגיע לקרסוליה
אעשה הכל רק בכדי לקבל עוד דקה אחת של יחס ממנה:(
רק עוד דקה...:(