אם יש דבר שהוא מרגיז אותי יותר מכל (ואני אדם מאוד רגוע) זה
לקבוע עם מישהו ולמצוא את עצמי מחכה מחכה ומחכה ואין אפילו הודעה על ביטולה של הפגישה.
אתמול קבעתי איתה , אמרנו שניפגש מול המסך
מיהרתי הביתה , התקשרתי ולא הייתה תשובה
ישבתי וחיכיתי
ידעתי שהיא לא לבד
היו בי מיליון סרטים בראש אבל כל הזמן ידעתי שקבענו והיא תמיד אבל תמיד עומדת במילתה.
קינאתי לה , לא ידעתי מי בדיוק אצלה וככל שחלף לו הזמן
נכנסנו לשעות הלילה המאוחרות והלא שגרתיות
אני מוצא את עצמי יושב ומחכה ומחכה
לא אופייני לה לא לענות לי לטלפונים ובטח שלא להעלם לי כך , זה אף פעם לא קרה
גם לסמסים היא לא התייחסה עד שבשלב מסוים כבה הפון גם
אמצע הלילה
אני יושב מול המסך מחכה לאהובתי
אני יודע שהיא לא לבד ולא ענתה וכעת כיבתה את הפון גם
חשבתי שאני משתגע
לא ידעתי אם לקנא , אם לדאוג
חשבתי לעצמי
איך זה שאחד מהדברים הכי מרגיזים אותי בעולם מקבל משמעות שונה כשזה מולה
מצאתי את עצמי ברגשות מעורבים
קנאה , דאגה ובנוסף להם גם התחרמנתי
התחרמנתי מהרעיון שהיא לא סופרת אותי ויודעת שקבעה איתי....אז מה? שאחכה!
לא עניין אותה כלל שאני שם מחכה והיא אי שם ...
התעוררתי הבוקר כל כך זקוק לה
רציתי לשמוע אותה
לזעוק לה שאני כל כך התייחמתי אתמול ממה שהיה
רציתי שבדיוק בתחושה הזו שאני מרגיש כאוב ונטוש תתעלל בי ותפורר אותי
אבל
גם היום התעלמה מהודעות וטלפונים שלי
התחושה התחזקה וכמוה גם הדאגה והקינאה
בלילה נפגשנו מול המסך
רציתי לדבר עימה
היא סירבה
לא רוצה לשמוע אותי היום אחרי כל זה :(
ואני...
אם זה היה כל אדם אחר בעולם מלבדה הייתי מטביע אותו במילותיי
אבל לגבייה
מה יכול לעשות מלבד לקבל את החלטתה ולקוות שמחר תדבר איתי?:(
אני משתגע
אני כל כך משתוקק לה
אני כל כך שלה
והיא...