לפני 10 שנים. 11 בפברואר 2014 בשעה 9:52
בכל פעם שהיא קרובה אני מרגיש על גג העולם
אנחנו יכולים להיות כל כך קרובים על אף המרחק בנינו
אני מרגיש שיכול ורוצה לספר ולשתף אותה בכל דבר קטן שקורה לי
אני מרגיש כשהיא קרובה שאני יכול הכל
היא גורמת לי לתחושה שאני הכי מיוחד
ואז שוב מגיעים כמה ימים שהיא מתרחקת
נעלמת ומתעלמת
אני שוב מרגיש איך הצורך בקירבתה גובר עליי
אני מרגיש איך לאט לאט החוזק בתוכי שהעניקה לי משתחרר ממני
אני נחלש
אני מתגעגע לקולה ולקירבתה
עד שאני מגיע למצב שבו אני מרגיש שאני כלום
אני רק רוצה להתחנן אליה שתשוב
שתרמוס ותשפיל שתתעלל בי בצורה הקשה ביותר
רק שתשוב ולא תפסיק עם זה
ואז היא מגיעה ובקולה וחוכמתה מעלה אותי למעלה שוב
אני מרגיש כמו כלי נגינה בידיה
היא מחליטה איזה צליל להפיק ממני , מתי ואיך