זה כבר כמה זמן רב שאני בהתחבטות עם עצמי
אני החלטתי שאני משקיע בעצמי
לוקח תקופה שבה מנסה לחשוב על עצמי ורק על עצמי
לקחתי בחשבון שאולי "התנזרות" תהיה כלולה בזה
הייתי מוכן לזה בכל נפשי , ממש עשיתי לעצמי עבודת הכנה
שכעת אני לפני הכל ועושה רק מה שטוב לי
למזלי אני זכיתי להכיר אותה , היא מקבלת הכל , היא מכבדת את כל מה שאני רוצה לעצמי
היא מקבלת את כל מה שאני חושב או אומר
אפילו כשהיא יודעת שאין בנינו מחויבות וכנראה שלעולם לא תהיה היא תמיד שם לידי , מקשיבה , מחבקת ומקבלת
מקבלת אותי כמו שאני אני עם כל התסביכים שלי.
אני , אני מרגיש כמו נייר בידיה של אמנית אוריגמי דגולה
אני יודע ומרגיש שבכל דקה היא יכולה לעשות בי כל מה שרק תרצה
אני גם חושב שהיא יודעת את זה ואולי בגלל זה היא כל כך מגוננת
אני חושב שבגלל ההתנזרות שלי והרצון שלי כרגע להשקיע בעיקר בעצמי
אני אולי טועה כשאני פונה אליה בכל פעם בבקשה שתנצל , תרמוס , תשפיל
כי הרי אם הייתי בוחר לא להתנזר אזי יש סכוי שהייתי מנסה להכיר אחרות
מצד שני אני גם מנסה לעשות חשבון נפש עם עצמי כל הזמן
האם אני רוצה בשליטתה הטוטאלית מהמקום שאני נמצא בו כרגע בכדי לזכות בשני העולמות
זמן לעצמי ותקופת התנזרות ולהנות מהשליטה בנוסף
ואם כן , האין זה כמו ניסיון שליטה מלמטה? האם זה בכלל הוגן כלפיה?
אני בכל יום מתחבט עם עצמי בשאלות הללו
אני גם כל כך נהנה מהשיחות איתה ומהזמן איתה שלא רוצה שייגמר בכל שיחה שלנו
וזה מוביל אותי למחשבה האם השליטה היא צורך טבוע בנפשי או רק...
גם כשאני חרמן ומיוחם ומגיע למקומות שאני מתחנן בפניה לקצת שליטה
אני מלא ברגשות מעורבים
ואני כל כך חרמן , כל כך רוצה שהיא תהיה אליי בוטה , רעה , וולגרית שתתעלל בי
והיא ממשיכה להקסים אותי בחיוכה ובקולה הנירגע מקולי עד שהולכת לישון
