דיברנו סופסוף
היא לא יודעת כמה ממלא אותי לשמוע אותה
היא צוחקת עליי ולא איכפת לי
אני רק רוצה להרגיש שהיא כאן , עכשיו , איתי
יודע שהיא יודעת ומרגישה כמה אני שלה ובידיה
אבל היא בוחרת לא להשתמש בי , לא לנצל אותי , לא להכאיב לי
זה מתסכל אותי אבל אני מכור אליה
שוחחנו שוב בערב
אמרה שידיד צריך להגיע אליה הערב
שתקתי
היא לא הבינה שהשתיקה היא ניסיון לבלוע רוק ולא לבכות לה על הקו
רק הבוקר סיפרתי לה כמה אני רוצה להיות שלה ושלה בלבד , שפוט טוטאלי
שתשתמש בי , שתשפיל אותי מול חברותיה , שתנצל ותכאיב ולא משנה מה. רק להיות לידה.
כאילו שהקנאה לא מספיק כואבת והידיד יגיע רק לקראת חצות
אני מתאפק לא לזעוק לה..."איזה ידיד בא בחצות אם אין לו כוונות אחרות?"
אבל אני שותק, שלא תתעצבן ותנתק לי
אני מקנא ובנוסף רומז לה שאם יהיה משהו ביניהם אני רוצה לשמוע מהצד השני של הקו
אני רוצה להוית קוקהולד שלה וירטואלי או מציאותי
אני רוצה בכאב הזה , אני רוצה שתכאיב לנפש שלי
אבל היא בשלה , שומרת עליי ולא מוכנה
היא מדהימה ואיך שהיא מגוננת עליי כמו לביאה שמגוננת על הגור שלה בטבע
וזה עושה לי יותר רצון להיות שלה , יותר רצון לזעוק לה להשפיל אותי , לקחת אותי
השיחה מסתיימת ואיני יודע אם אשמע אותה שוב הלילה
אני בטוח אשתגע מהמחשבות
כשכל מה שאני רוצה זה שהיא תרמוס אותי ותקרע את גופי ונפשי , תרחיב כל חור בי
תתעלל בי פיזית ונפשית ובסוף פשוט תחבק אותי אליה ותלחש לי
תלחש לי משהו שאני כמה לשמוע בקולה
"אני גאה בך ובמי שאתה , אני גאה בהתמסרות שלך"
הלוואי
