תחושה כזו של רייקנות
היא טוענת שאני כותב רק כשרע לי
אולי זה לפעמים נראה כך אך לא תמיד
משהו השתנה בקשר שלנו
בין אם אני טועה או לא כך אני מרגיש
פתאום אני מרגיש כבר הרבה פחות רצוי ? אולי זו לא המילה
אבל כל פעם שאני מנסה להתקשר ולא עונה או בממתינה ולא חוזרת אליי
אני מרגיש שלא איכפת לה בכלל שאני כל כך רוצה להיות לידה ולשמוע אותה.
אני יודע שחייה עמוסים ויש לה המון דברים לטפל
תמיד הייתה בנינו מין הסכמה שכזו שמספרים ומשתפים בכל
כעת זה השתנה
היא לא מספרת לי הכל כביכול כי רוצה לשמור עליי
אבל המחשבות שלי עפות
כשהיא עייפה בבוקר אני שואל את עצמי אם אתמול בלילה כשניסיתי להתקשר ולדבר עימה
אולי הייתה עסוקה במשהו אחר ולכן עייפה כעת בבוקר?
אם אני אומר לה את כל זה היא מיד תתעצבן ותחשוב שאני לא מאמין לה וזה ממש לא נכון
אין אדם שאני מאמין לו יותר ממנה אך בגלל שלא מוכנה לספר לי יותר הכל כעת
המחשבות שלי עפות
בכל פעם שלא עונה , בכל פעם שלא חוזרת אליי או להודעות שלי
בכלל היא חושבת שאני "חונק" והיא לא אמורה לתת לי דין וחשבון , שזה נכון...
אבל עדיין התחושה שמציפה אותי גורמת לי להרגיש עזוב ונטוש על ידה
אני מנסה להתרכז בדברים שלי ולא להפריע לה יותר מדיי אך ככל שאני מרגיש כך
ככל שאני מנסה להיות איתה ולא מצליח , להיות שלה והיא לא מוכנה
כך אני מאבד סבלנות או חשק לעשות כל דבר שקשור אלי.
ככל שהיא מתעלמת אני רוצה אותה יותר
כואב לי שדברים השתנו בנינו
כואב לי שאני לא יכול לבקש ממנה לשים אותי במקומי מולה
כואב לי שאני מרגיש שאני רוצה להיות לידה ולתת לה את כל שאוכל והיא לא מרבה לשים אותי לידה כמו פעם
תחושות מוזרות כי אני יודע שלעולם לא תשקר לי ואני יודע שהיא אומרת שלא מתאים לי לחשוב כי בדרך כלל המחשבות שלי
הן מוטעות ומובילות אותי למקומות לא נכונים
אבל גם העניין שהיא כבר לא מספרת לי דברים גורם לי לחשוב ....
להרגיש שאני איבדתי המון ממקומי אצלה
להרגיש כאב פנימי שאני כבר לא יודע לתאר במילים
:(