לפני 6 שנים. 3 בינואר 2018 בשעה 16:53
אנשים כל הזמן מנסים למלא את החסר
את החור הזה בלב
בין אם זה בסקס מזדמן, סתמי, עם אנשים סתמיים
בין אם זה בבריחה, לסמים, לאלכוהול
בין אם זה להעמיד פנים שהכל בסדר
לא חסר
אנשים בורחים מהכאב
מהלבד
מההבנה שאולי אין באמת טעם לחיים
שאולי כולנו, סתם, פשוט סתם.
אני, לא בורחת, מתמודדת.
מרגישה את הכאב הזה פועם בתוכי, מתפשט לכל חלק בגוף.
לא מעמידה פנים יותר.
מבינה שהכל פה סתמי
ושלכל אחד יש תחליף.
ואולי אני צריכה מישהו שכואב לו בדיוק כמו שכואב לי
מישהו שמבין שאין תרופה לזה ולא צריך לברוח כל הזמן
ושצריך פשוט להמשיך.
כי איזו ברירה אחרת יש לנו?
