גבולות והגבלות

אז במסגרת החובה שבחרתי . קיבלתי משימה לכתוב על הסשן הכי עוצמתי שחוויתי . 

מודה שקשה לי . 

1. אני כותבת מהלב בלי לחשוב וזה דורש מוזה . וזה לא המצב כאן .

2. אני לא אוהבת לדבר על אינטראקציה אינטימית בפרהסיה  

3. אני שונאת שונאת שונאת שאומרים לי מה לעשות . אבל זאת טעות שלי . ויש כלל שאומר  .... מוצא שפתיך שמור . 

אז זה יהיה לקוני ומשעמם אבל  התחייבתי 👿 . 

סשן עוצמתי או לא נובע מעיניינים של הלב . ואנחנו לא נרד לרזולוציה הזו , מהסיבות שמניתי למעלה .

תיאור גרפי   הסשן היה עם נשלטת שהיו לה בעיות סמכות מול ההורים . עם ישבן שיודע לספוג ולספוג , אפילו כבל חשמל וזה לא מזיז לה . מה כן הזיז לה ? כשהכרחתי אותה אחרי כל הצלפה לבקש סליחה מהורים שלה על הצרות שהיא גרמה להם ועל היחס המחפיר אליהם . זה שבר אותה . זה גרם לה להתפרק . 

אין לי זכות להפר את שלוותך , גם אם רוחך עליך סוערת .

אין לי אומץ לערער את שיווי משקלך , גם אם מתחתך האדמה רועדת . 

הזמן הדרוש לקפיצת האמונה , יש לו חוקים משלו .

הזמן שעובר כל דקה כל שעה , מעצב תודעה מנקה מחשבה .

הוא דרוש אי אפשר לקצר , הוא חופר וחותר בכליות ובלב . 

אם עברו הימים והסער - סער  

עם עברו השעות והאש שבער 

והים כשישקוט והאש כשתיכלה והשמש תזרח והאור יחטא 

אז בינה תיגלה והדרך תיפנה  וחיוך יתפנה להיות מחסה 

אני כותבת לך דברים שאני לא אומרת 

דברים שאולי אמרתי בהתחלה אבל עם הזמן הפכו לשגרה 

את יפה , את מהממת , את בעיקר גיבורה .

את שווה , את חכמה ואת הכי אמיצה שיש .

את ממציאה את עצמך כל יום מחדש .

את חורשת תלמים וסוללת דרכים עבורך  - ואחרים ילכו בם שאנן כאילו תמיד היו שם .

אני מקדישה לך את זה כי אני יודעת כמה חשובה ההכרה כמה חשובה מילה טובה וכמה זה עוזר כשהרוחות מתגברות והחושך מזדחל .

את אף פעם לא לבד . 

ואני רוצה שתזכרי אותי .....כשתהיי גדולה .

נגמרת השנה ומתחילה שנה חדשה .

כל שנה ... כמו אהבה .

מתחילה בתקווה גדולה ונגמרת בקרב מאסף של בעד ונגד , הצלחות מול כישלונות .

אז אם אנחנו אוספים את כל השנים . מה אנחנו מקבלים ?

ואם כל שנה נגמרת כך , אז למה אנחנו מקווים ?

ואם השנים כמו האהבות ,סופן מפח נפש ותקוות אבודות ...... למה אנחנו ממשיכים לאסוף אותן ?

זה לא בלוג פסימי , יש כאן סוד .

השנים והאהבות חורשות בנו תלמים . בונות אותנו שכבות שכבות .

טיפה ועוד טיפה .

רגשות משוייפים , עורות מקולפים , מחשבות מתבהרות 

אוספים בלב את כל מה שהיה
פעם רע ופעם טוב יותר

מכירים את ההרגשה שמשהו חדש מתחיל ? 

הגיע החורף , הבגדים בארון מתחלפים , השמיכות על המיטה , אפילו הגינה בחצר משנה צורה . ובכלל הרגשה של שינוי ..... גם בחיים הפרטיים , בעבודה , אפילו הקורונה משנה את פניה   .

אז זה ככה בכל העולם . השינוי לא מיוחד רק לי , לו לה ולהם . זו אדווה שמתפשטת בכל העולם , ומכסה אותנו מים עד ים . שמיכה עבה של שינוי . 

תשאלו איך זה אפשרי , אולי לשימרית לא קרה כלום ואין אצלה שום שינוי . 

אז ככה . האדווה הזו הגל הזה שמביא את השינוי  , יוצר תנודות פיזיות אצל כל אחד מאיתנו . תנודות שמשפיעות על המוח ועל הלב ויוצרות אצל כל אחד ואחת את הדחף ללכת לשינוי . נויירונים רצים במוח , קשרים נקשרים החלטות מתקבלות רגשות נרקמים והופ אנחנו בשינוי . 

יש כאלה שקוראים לזה אלהים - לב נכון אחדש בקירבם . (כנראה ציטוט לא מדוייק ) . 

בסוף כל לילה אני באה
את רזי צניעותך את נותנת לי ללמוד
וריחמת עלי כמו אם
וניצחת איתי הכל

מזל שיש אותך
אני שקועה בנסתר שבך אוהבת מה שגלוי
אני שפחה לחוכמה שלך ואין בך כלום שפוי
איזה מזל איתך

באדיבות אמיר בניון

נפתח בפורום דיון על האם בדסמ תורשתי / קבוע מראש , או תוצאתי . 

היו הרבה תשובות חלקן אינטיליגנטיות ומנומקות היטב . 

אז למה בסוף נשארתי עם ההרגשה שכל מי שהגיב רק חיפש במה ?

במה להגיד כמה הוא טוב , או מושחז , או מעניין , או סתם תראו אותי , אני כאן . 

והייתה רמה . ובכל זאת החמצה . 😏

תמיד תדע שניצחת את המוות
איתמר פליישמן

המילים הבאות שייכתבו כאן יהיו קשות ויתמקדו בנושא רגיש שלרוב ממעטים לדבר בו, אך קשות ככל שיהיו ונוגעות בעצבים החשופים ביותר ככל שייגעו, המילים האלו צריכות להיאמר, והן מכוונות אליך  ומיועדות אליך - המתאבד הבא.

אני מכיר את החדר החשוך והקודר שאתה יושב בו  עכשיו, ביקרתי בו בעבר. החדר הזה, שבו הדלתות נעולות, החלונות סגורים והקירות סוגרים, ויש רק משאלה  אחת שיכולה לפרוח בו: שהכאב ייפסק. המשאלה הזו  היא חצי אמת. היציאה מהחדר היא אכן קשה, אבל היא אפשרית, והיא תלויה בך ובהבנה שלא תוכל להיחלץ מהבור בעצמך.

 
אולי קרסת כלכלית, אולי גירושים החריבו את חייך, אולי אתה בודד מדי או מרוקן מדי, אולי כל המבנים של חייך התמוטטו ונכשלת ופישלת וטעית וחטאת.  המון סיבות כאילו-הגיוניות יש לרעיון לסיים את חייך,  אבל אף אחת מהן לא משנה, לפחות כרגע. הדבר היחיד שחשוב עכשיו הוא ההפנמה שאתה במלחמה, וזו מלחמה  על הדבר היקר ביותר - החיים שלך.

וכמו בכל מלחמה, גם בזו הגוף והנפש שלך יפתחו  תגובת "הילחם או ברח", שהיא ברירת המחדל הבסיסית ביותר שמפתח כל בן אנוש בכל זירת קרב. אם עומדים לך כוחותיך, הילחם: אם יש צורך בתרופות - אז  תרופות, אם אשפוז - אז אשפוז, היפנוזה, הומיאופתיה,  יוגה או חדר כושר. ואם נפשך רצוצה עד שאין לך כוח,  ברח עם כל מה שנשאר ממך. ברח למשפחה, לחברים,  לבית הכנסת - עשה הכל כדי לצאת מאזור הסכנה. זה  סימן לכוח ולתושייה, לא לחולשה.

ולא, אין לי כוונה לשקר לך. זה ייקח זמן ויידרש  מאמץ לטפס על ההר הזה. לא כל משבר הוא הזדמנות,  לא בכל מקום שנסגר חלון - נפתחת דלת. העולם עשוי להסתובב בכיוון הנגדי לחיים שלך, והוא מקום קשה ושופע חוסר ודאות. אבל יש דבר אחד ודאי לחלוטין  - אתה מסוגל. ואם תנצח בקרב על עצם קיומך - ואין  ברירה אלא לנצח בו - זו תהיה נקודת פתיחה נפלאה. תמיד תדע ששכבת מוכה וחבול במרכז הזירה כשמעליך  מרחף המוות, ואתה קמת מהקרשים, נעמדת מולו, סירבת להיכנע, וזו היתה שעתך היפה ביותר. ככה תראה את זה גם סביבתך.

ואם לא השתכנעת, פנה לאחד ממרכזי הסיוע, חייג ‭ 1201‬ לער"ן, חפש את ארגון סה"ר ברשת, טלפן לקופת החולים שמציעה אוזן קשבת במצבי משבר, זו ההוכחה הטובה ביותר לכך שבניגוד למה שנראה לך בחדר  האובדני הארור שאתה יושב בו - אתה לא לבד! במרחק שיחה קצרה ממתינים אנשים עם לב פתוח שמחכים רק  להושיט יד, והם שם למענך. כי אתה בן אדם, נשמה  ייחודית וקדושה, חזקה וחיונית, ובעיקר חשובה לעולם.

דאג לעצמך, שמור על עצמך, מאמין בך. אחיך.
כשתנצח בקרב על קיומך, זו תהיה נקודת פתיחה נפלאה. תמיד תדע שזו היתה שעתך היפה ביותר, ככה תראה את זה גם סביבתך

פנקס הקטן היה רק נער מעלית
כחוש כמו כעך
פנקס הקטן אהב את הוד מעלתה
אהב אותה כל כך.

הוד מעלתה היתה בעצם רקדנית
יפה מאין כמותה
הוד מעלתה גם לא ידעה שבעולם
יש פנקס הקטן.

היא לא העיפה בו מבט
אך לו זה לא היה אכפת
עליה הוא חלם תמיד
בין הקומות במעלית
כי היא כל כך יפה היתה
הוד מעלתה...

יום אחד הופיע ג'ק
ספסר ההימורים
ברנש די מסוכן
וחבט בכל כוחו בהוד מעלתה
ישר בלקקן...

הוד מעלתה התגלגלה במדרגות
למטה עד סופן
מיהו הראשון אשר ניגש לעזרתה
זה פנקס הקטן.

היא לא העיפה בו מבט
אך לו זה לא היה אכפת
הוא לא ידע על מה הוכתה
אך הוא מיהר לעזרתה
כי בעיניו תמיד הייתה הוד מעלתה.

הרופא הביט בה וקבע
זה אבוד
אין מה לעשות
כי עם חוט שדרה כזה
היא לא תוכל לזוז
גם לא לעמוד.

כל האזרחים אותה השאירו לבד
טוב למי יש זמן
מיהו היחיד אשר נשאר שם על ידה
זה פנקס הקטן.

היא לא העיפה בו מבט
אך לו זה לא היה אכפת
ולחדרו, חדרו הצר
הוא בזהירות אותה גרר
כי בשבילו היא עוד היתה הוד מעלתה.

פנקס הקטן שירת שנים במסירות
את הוד מעלתה
כל חסכונותיו אזלו נזלו במהירות
לא נותרה פרוטה
כל אשר ציוותה עליו
צמיד או עגילים
הוא מייד נתן
וברחוב דחף הוא את כסא הגלגלים
זה פנקס הקטן.

היא לא העיפה בו מבט
גם לא מילה טובה אחת
כבר בראשה זרקה שיבה
וכבר כולה ממש חורבה
אך בשבילו היא עוד היתה
הוד מעלתה.

יום אחד הודיעה:
קר לי פנקס, בוא ניסע לדרום החם
ארוכה הדרך ואין כסף למסע
דחף אותי לשם
הוא דחף ברגל את כסא הגלגלים
אפילו לא רטן
הוא דחף ברגל אלף שלוש מאות מילין
זה פנקס הקטן.

היא לא העיפה בו מבט
והוא ימים רבים צעד
ועם כסא הגלגלים
מכפר לכפר ללא מילים
כי בשבילו היא עוד היתה
הוד מעלתה.

כשהגיעו ועצרו ממש לחוף הים
היא אמרה פתאום:
רד על שתי ברכיך
רד נא פנקס הקטן
כי הגיע יום
מהיום אביר תהיה להוד מעלתה
כי כבר בא הזמן
אהבתיך,
בוא נשקיני נא -
בוא פנקס הקטן.

והוא נשק רכות רכות
לשתי שפתיה הסדוקות
והוא מחה את הדמעות
מלחייה הצמוקות
וכך נפחה את נשמתה
הוד מעלתה...

למחרת היום כתבו פתאום
בסמרטעיתון משהו מוזר
פנקס הקטן נכנס לפתע למלון
והיכה תייר
את גבו שבר הוא במכות במוט ברזל
כמוכה שטן.

וכולם אמרו מה זה קרה לעזאזל
לפנקס הקטן
אבל הוא לא השפיל מבט
גם כשהגיע למשפט
ולא גילה כי התייר
היה פשוט אותו ספסר אשר הפיל בחבטה
את הוד מעלתה.

וכשעלה בצעד קל
על הכסא המחושמל
עלה שקט ומחייך
ולא הסביר על מה ואיך
כי הוא נזכר בנשיקתה של הוד מעלתה

אני לא כותבת בלוגים , אני בכלל לא כותבת כלום . 

פעם כתבתי שירים . מזמן . כשהכאב של הנעורים היה חזק מלהכיל אותו לבד .

פגשתי כאן חברה , ככה אני בוחרת לקרוא לה , היא סובלת וידי קצרה מלהושיע . 

היא יפה והיא סקסית ויש לה כל מה שצריך . לכאורה . 

למה זה לא יכול להיות פשוט . פשוט זה הכי טוב .

אם היה פשוט היינו יכולות ללכת לישון עם צחוק ,בדיחה , נשיקה . לחלום חלומות טובים . ולהתעורר עם חיוך מטומטם על הפנים . 

אני נושאת תפילה לרוח , שתביא איתה מרפא ומזור לנפש דואבת . שתביא איתה פשטות .שתביא שלווה . 

הלוואי