סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

שירבוטים

במה יוצרת משלי.



אני מפחדת ממך,
מהמילים שלך,
מהחיוך הקטן,
מהמבט שקורא אותי,
מאיך שאתה גורם לי להרגיש.

כשהכל קורה כל כך מהר,
אני מדמיינת עלינו דברים.
נחלשת,
הלחץ ביד, ההתרגשות בבטן.
ועם זאת, ייאוש קטן
צפייה לעוד אכזבה.

כשאתמסר לך,
תשגע אותי.
כשתגלה אותי,
אתרגש.
כשימאס לך,
אעלם.

פעם אחת נוספת ודי.
לפני 8 שנים. 23 באפריל 2016 בשעה 12:12

כמי שחייו היו על הקשקש

אני אוכל בתאווה

לעומת איך כשהייתי 

עור ועצמות

אזלול כאוות נפשי 

אהפוך גדול ובשרני

ולא עוד תלעגו לי

לא עוד עם החיוך המר

לא עוד באופק יחכה לו, הקץ לחיי.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י