סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

האומץ לחלום

רובכם לא מכירים את זה. לחלום נשמע כמו דבר שאינו דורש אומץ.
אם הייתם יודעים אותי, הייתם מבינים את האומץ הנדרש.
אילו ידעתם את חיי, הייתם רואים שלחלום צריך אומץ.

אין סוגרים עלי,
אין כבלים על ידיי,
רק שנפשי וליבי חונכו ועדיין להתגבר, לא לאפשר למאוויים, לא להניח לתשוקות, לעשות. רק לעשות.

האומץ לחלום הוא מנת חלקם של רבים שהם כנראה מעטים.
האומץ לחלום הוא מגרה ומתוק ומפחיד וגם מערער.

האומץ לחלום
לפני 4 חודשים. 1 ביולי 2024 בשעה 10:31

נפגשנו, זה קרה.

הלב שלי רעד, גם הביצים. מה יהיה? מה אני עושה? 

 

היא קלטה אותי די מהר, וכמה שבהודעות היא התרשמה ממני ואתה חכם ומענין וכותב יפה וכל מיני כאלה, המפגש הזה בבית מלון ירושלמי היה אחר מהרגע הראשון.

איך שנכנסתי במיטב מחלצותי, חליפה יפה ועניבה תואמת, נעל יקרה וכמובן בורסלינו חדש, היא רק אמרה כנס ומהר שלא יראו אותנו.

היא צעירה ממני בכעשור, אני משער שהיא בת 38 ככה. יש עליה 175 סנטימטר, היא מלאה אבל לא שמנה. נשית מאוד. תווי פני די חדים ועיניה הם העיניים שכל מבט בהם מרגיש כאילו היא רואה ללבב. כל תחושה והרגשה, היא מזהה רגע קודם. 

היא הסבירה לי בהתכתבות שיש לה רק בקשה אחת ורק אותה עלי למלא. היא רק לא אמרה לי מה היא.

חולצה לבנה מכופתרת נתונה בחצאית שחורה מתרחבת וארוכה עד סוף הרגליים שנעולות בעקב ירוק בוהק. אני מהופנט.

מרגיש פתאום ילדון שלא יודע מה להגיב, איפה כל העוצמה שלי? לאן נעלמה החדות שלי? אנא נאלמה לשוני?. היא שמה לב לזה.

 

תוריד כובע וז'קט, רק כובע וז'קט. היא ישובה על המיטה ואני מתקרב. 

רד על הברכיים כבוד הרב היא אומרת בעקיצה ואני יורד. 

זוכר שביקשתי רק דבר אחד?

אז הנה מה שאני מבקשת ותוך כדי דיבורה היא מרימה את החצאית מעלה, לרגליה גרבי ניילון עד הברך הירכיים נטולות גרביים. היא מפשקת, ירחיים די רחבות, זהו אגן של אשה שילדה משפחה ברוכה. התחתונים תחרה סגול והיא מפשקת עוד.

כבודו, תתקרב בבקשה ותרחרח, רק תרחרח. רק מבעד לתחרה. אני רוצה אותך מרחרח בעיניים עצומות. תן לריח לבד להוליך אותך. ליבי דופק בעוצמה, אני ממש שומע את דפיקות הלב שלי, מתקרב על פני הירכיים שלה, החום שלהם מכה בי, אני נטרף, נושק להם קלות בלי משים והיא מיד, לא לנשק, תצמד להוראות. אני נצמד, עיניי עצומות ואני מאפשר לחוש הריח להוביל, אני מתקרב והריח החריף שלה מכה באפי. אני נושם אותה עמוק, הריאות מלאות בה, הריח מעט חריף מעט חמוץ ובעיקר מלא תאווה ותשוקה, ריח של אשה שכבר לא מסוגלת יותר והחרמנות יוצאת לה מהגוף.

היא מפשקת עוד, יד ענוגה מסירה את הכיפה שלראשי ומכוונת את הראש קדימה, אני מתקרב, הריח חזק מטריף, האיבר שלי עומד, לחוץ בתחתונים עד כאב ממש, כאב משגע ומטריף שמעולם לא חוויתי.

עוד קצת היא אומרת תתקדם, תרחרח אותי, כמו שכלב מרחרח. הבט בי, אני מביט מלמטה והיא בעיניה הענוגות אומרת ברכות: אני רוצה שתהיה הפודל שלי, אתה מסכים? קול לא יוצא לי, לא מצליח, אני מהנהן בלב שלם וכל כולי אומר תודה, לא יודע אפילו על מה אבל זו תחושה של הודיה.

הגעתי, האף על התחרה הסגולה, מרחרח, נוגע לא נוגע, תנועות עגולות, עדינות, הריח משגע אותי, ממלא את ריאותי בנשימה הכי עמוקה שיש לי, היא מפשקת ומתמסרת לרחרוח שלי, של הפודל שהיא רוצה שאהיה עבורה. הקצב שלי נעשה מהיר יותר וחזק יותר ולרגעים היא מוחצת אותי בין ירכיה וזה עונג שלא הכרתי. אויי טאטע.

המשכתי כך אט אט עד שהיא לא שלטה בזה ובשתי ידיים תקעה לי את הראש ונעה עליו בלי רחמים, בלי לחשוב על הנשימה שלי, הנשימות שלה לעומת זה היו אדירות, מעולם לא שמתי זעקה שקטה שכזו. תשוקה עדינה ועוצמתית כאחד מתפרצת מלבה של אשה טהורה וקדושה הישר על הפרצוף שלי. 

 

 

 

לפני 5 חודשים. 18 ביוני 2024 בשעה 17:16

 

היו אלה שלהי ימי הקורונה כשהעולם זומם עצמו לדעת. הייתי שותף למעגלי שיח מרתקים בזום.

היה זה גן עדן עבור איש אשר כמוני. כי  לבוא פיזית למפגש חרדי מעורב כמעט שאין מצב, בודאי לא כשדנים בענייני מודרנה ויחסי חרדים, מדינה וחילון.

מרגע שנכנסתי למפגש הראשון הלב שלי זז כל פעם שגיטי פתחה מצלמה. וכשהיא שאלה שאלה או העירה הערה זה תמיד היה חד, ברור, האשה ידענית וחדה. עינייה שחורות ועמוקות, פניה עגלגלות קמעה וכל כולה משדרת עוצמה. התרגשתי.

בכוונה העליתי כל פעם שאלה בנושא שידעתי שהיא טובה בו כדי שהיא תעלה ותגיב, ותמיד התפתח שיח פורה שכן גם עבדכם הנאמן אינו קוטל קנים ויודע את אשר להשיב. אט אט בכוונה ובלי ששמו לב נעשיתי בר פלוגתא שלה, כל פעם שהיא אומרת משהו אני עולה ומגיב בעדינות אבל מביא צד אחר, וכמעט כל פעם שאני מעלה משהו, גיטי עולה ומביעה את דעתה, בתחילה היה זה בעדינות אבל פה ושם גם ממש בטלה את דבריי, זה הרגיז אותי מאוד ובד בבד גירה עד לשד איברי העומד.

בצ'ט הפרטי של הזום הערתי לה פה ושם, התווכחנו ושם גם עלו אימוגי'ם למיניהם, וזאת יש לדעת, לא בקלות יהודי בר אוריין שולח סמיילי קורץ לאשה מכובדת. בפעם הראשונה  היא הגיבה בסמיילי מחייך משלה וחוזר חלילה כך עד שנשבר הקרח והסמיילים רצו. איני יודע מה עבר בליבה, אבל אצלי הייתה התרגשות, הרגשתי שהיא עוצמתית ובדמיוני היא גם שולטת. לא טעיתי.

היה שם רגע לקראת סוף התקופה שכתבתי לה 'גיטלה, את מקשקשת'. בכוונה כתבתי. פעמים הגזמתי גם כשקראתי בשמה ועוד עם חיבה והמקשקשת כמובן. לקח לה רגע לכתוב לי: אתה חצוף ושובב כבוד הרב יש לך מזל שאני לא על ידך...

נאלמתי דום, וואוו, הדם שלי זרם בשצף קצף בכל בגוף כמו מכוניות מרוץ על המגרש. לא ידעתי איך להכיל את זה, גם לא ממש איך להגיב.

ניצלתי את ההזדמנות וכתבתי: אבוא לאן שתגידי, את יפה כשאת עצבנית וצירפתי שם בטלגרם..

 

חלק א

לפני 11 חודשים. 5 בדצמבר 2023 בשעה 8:02

הגוגל צ'ט מתריע, יש הודעה.

אני על הפודיום, מיקרופון מולי, הדפים שלי על הסטנדר גם האייפון, הקהל יושב ומקשיב לי.

זהו קהל של נשים דתיות הפעם, הרצאה של העצמה, משהו שאני עושה לא מעט בהרבה הנאה, זו גם פרנסה לא רעה, אני די טוב בזה.

הטלפון רוטט, אני לא נוגע בו בהרצאות, אבל הרטט הוא לא מהוואטסאפ, רק לצ'ט גוגל יש התראות אצלי, אני מסיט את הראש עושה עצמי מעיין בדפים ופותח את ההודעה 'אתה ממש מרתק, כולן מרותקות, גם אני'.

היא פה.

בטוח היא פה.

אני מאבד ריכוז ומיד מתעשת, חוזר להרצאה, מזל שהעברתי אותה כבר עשרות פעמים אני זורם איתה כמו מים, אבל הראש שלי לא פה, כי היא פה.

סך הכל שבועיים מאז שהתחלנו להתכתב, היא הגיבה לי בפרטי על פוסט שלי כאן, עניתי בנימוס אבל היא הייתה מעניינת מידי. שאלה וקרצה ועקצה, הראתה התעניינות ואז נעלמה, הבנתי שהיא כנראה נשואה וכנראה חרדית וכנראה גם מעניינת וחכמה. והיא חוששת.

'יש לנו את מאזן האימה' אמרתי לה יום אחד. אני חושש לאבד את כל מה שיש לי ובניתי, גם את פוחדת מזה, אני אשמור עלייך ואת עלייך מאזן אימה.

'מאזן אימה' נשמע לי טוב היא ענתה והשיחות זרמו.

היא בת ארבעים פלוס, מעט צעירה ממני, לא חרדית, אבל מאוד דתיה, כמעט חרדלית. אין לי מושג איך היא נראית גם לא איך קוראים לה, אבל היא מרתקת אותי. בעולם החיצון אנו עוסקים בדברים נושקים, היא בחינוך והנחיית הורים, אני בייעוץ נישואין והרצאות על החיים, היא מהירה ממני, אולי גם חכמה ממני, זה מעצבן אותי, גם מגרה אותי.

'מה נותן לך הצורך להיות שפוט? למה אתה משתוקק לחטוף פליקים בטוסיק? ככה היא שאלה, היא ידעה שזה ירגש אותי, שפה ילדותית, כמעט חרדית. 'אני לא יודע למה, אני רק מרגיש שזה ישחרר לי שסתום בדרכי הנשימה, שעם כל פליק יתרחבו הכלים, עם כל מילה אנשום עמוק יותר, לא יודע למה, הלוואי ידעתי'.

'אני מבינה את זה' היא כתבה והוסיפה 'כן, אני מרגישה שאם הייתי מכפיפה גבר מרשים לפקודתי, אם הייתי מפליקה לו, הייתי נושמת טוב יותר, הייתי משחררת את כל הכאבים והעומס של החיים'.

איטס א מאטש, אמרתי והיא הסכימה.

התרגשתי, התרגשנו.

שוחחנו והתכתבנו, אבל ללא פנים, ללא שמות, ככה שתי אנשים מעולמות דומים, פורקים במילים עומסים, משחררים כאבים, משתפים מאוויים חבויים.

ופתאום היא פה.

איך היא ידעה שאני פה?

רגע, איפה היא בכלל?

יש כאן מאה וחמישים נשים, איך אדע, כולם נראות אותו דבר, מי היא?

אני מאבד ריכוז, מתאפס, חוזר להרצאה. הנשים מקשיבות, לרגע צוחקות ולרגע דומעות, כן, זה הכישרון שלי, לכן מזמינים אותי, לכן משלמים לי טוב, והיא, היא צוחקת? היא דומעת? אולי היא מעריצה אותי כרגע, הלוואי.

הטלפון שלי רוטט.

לבדוק?

לפני שנה. 5 באוקטובר 2023 בשעה 9:28

הצורך לכאב ממלא אותי.

הצורך לשרת כואב ממש.

 

העומס של החגים אדיר. המון עבודה, המון משפחה, תפילות ונענועים, אוכל ושתיה, ברכות לרוב והלב רעב.

רעב עצום להיות קטן, נזקק, נשלט, מופלק.

 

אין לי כוח להביט במראה ולנסות להבין איך אדם עוצמתי ומוערך נזקק כל כך להיות על ארבע עם ישבן מופשל ואדום.

יש בי רצון וצורך בלתי נשלט לציית, פשוט לציית. לאבד שליטה, לתת אותה לה,לך.

 

להתכופף לחטוך ולספור, עד שיהיה אדום, כל פלח בתורו.

 

אוי אלוקיי,

מה יהיה איתי מה?

לפני שנה. 1 בספטמבר 2023 בשעה 9:42

השלב הבא שלה היה לגרום לי לעשות כל מיני דברים במשך היום.

 

כשהיא אמרה לי תלבש את התחתונים הוורודים של אשתך וככה תלך לבית הכנסת בבוקר, חשבתי פסדר, מה יכול להיות.

אבל כשביצעתי, והרגשתי איך זה בקושי עולה עלי, ולא תופס כלום, פתאום אני קולט שאני מגורה ברמה שלא הכרתי.

המבוכה גמרה אותי,

הבלבול. רגע מי אני בכלל? איך זה יכול להיות שזה ככה משפיע עלי.

ואני קולט שאני לא מצליח להמרות את פיה.

יום שלם הייתי קשה שם למטה, מגורה כל היום, מסתיר את הבליטה, ויודע שעוד רגע יקרעו התחתונים של אשתי.

ההרגשה הייתה מבלבלת ומרגשת כאחד..

 

אני היחיד ככה? כולם משוגעים כמוני?

 

היה לי מוזר כל כך

לפני שנה. 30 באוגוסט 2023 בשעה 15:38

כך הכל התחיל אצלי.

 

היו אלה הימים של MSN, צ'אטים של תפוז והיידפארק. אני צדיק תמים מחפש ריגושים, לא יודע איזה. משוטט פה ושם, ואז נתקל באחת מעניינת לשיחה.

משוחחים בכתיבה, היא מבני ברק, מבוגרת הייתה ממני בעשור, דיברה יפה אבל כל הזמן היו שם דיבורים שהדליקו אותי.

שב בשקט.

תירגע.

אל תענה לי.

כל מיני כאלה.

היה פעם אחת שפתחנו מצלמה אבל בלי פנים. פחדנו לראות ולהראות פנים.

היא לבשה חצאית אפורה מתרחבת וחולצה לבנה, אני מכנסים כחולים וחולצה לבנה.

משוחחים, מתח מיני באויר, היא מתחקרת אותי על יחסי עם אשתי, דרשה תמונות וקבלה.

שלחה אותי לפעמים לאונן בשירותים אבל לא לגמור, וככה הייתי חוזר מגורה עד טירוף, אבל מוצא עצמי מציית.

לא מבין איך זה מסתדר עם העוצמה שלי בחיי היום יום, איך המרדן הסדרתי פתאום מתנהג כמו ילדה קטנה.

 

ואז באחת השיחות היא אמרה "ביצים על השולחן"!

 

מה? איך? מה הכוונה?

בדיוק מה שאתה שומע, אני רוצה לראות את הביצים שלך על השולחן.

התפתלתי שם ישבתי בצורה כל כך לא נוחה, הביצים נמחצו לי על השולחן, אבל היא לא ויתרה. וככה ממשיכים להתכתב. לפעמים על דברים אחרים סתם מהחיים, לפעמים על דברים מיניים מגרים, אני נטרף שם, כואב למענה ושותק. 

מידי פעם הייתי מצווה לאונן בלי לגמור ולהירגע.

היא הייתה עם יד בחצאית עמוק תוך כדי, גונחת ונהנית. ואני לא גומר.

 

מאז, היה זה קוד. מדברים משוחחים ופתאום ביצים על השולחן! 

 

אוחח אילו ימים היו אלו.

זו רק הייתה התחלה של שליטה וירטואלית מרחוק למשך תקופה.

 

לפני שנה. 28 באוגוסט 2023 בשעה 13:54

אחת הכותבות הכי מדהימות פה, מעוררת את נימי נפשי העמוקים ביותר בכל פוסט שלה.

והיא כותבת כשולטת, סיפורי שליטה בגבר. 

מה שזה מעורר בי בלתי ניתן להסביר במילים.

 

כתבתי לה שהיא כותבת נפלא, והיא ענתה: למה אתה כותב שאתה שולט.

ומיד הבנתי שהיא צודקת. 

אז החלפתי.

 

שה' יהיה בעזרי

לפני שנה. 9 בפברואר 2023 בשעה 12:24

היא מהירה, היא חכמה, לא גבוהה אבל מרשימה מאוד.

פאת קרה שטנית מתבדרת, עיניהם עמוקות ובורקות, מבריקות. חכמות.

היא צנועה וחסודה. לא מידי צמוד אבל גם רואים, לא מידי קצר אבל הכל מוצק גם מבעד.

היא מדברת מהר, כל מילה חדה, הכל במקום. מנחיתה הוראות לצוותים תוך כדי הליכה מהירה. 

ואז באתי, נגשתי, הסתכלתי ישר לתוך עיניה, אני גבוה ממנה בראש והיא הרימה עיניים ועצרה.

ובמקום לשאול שאלה טכנית רק אמרתי:

אילו יכולתי לעצור עבורך הכל, מה את צריכה, למה את זקוקה?

 

היא הביטה ימינה ואז שמאלה התקרבה, הסתכלה על כף היד הגדולה שלי ואמרה: כמה פליקים טובים בטוסיק.

הסתובבה והלכה.

לפני שנה. 8 בפברואר 2023 בשעה 17:55

יצא לכם לקרוא את הספר המטורף הזה?

 

לי הוא פתח את המחשבה.

 

 

לפני שנה. 8 בפברואר 2023 בשעה 15:05

היא פנתה אלי בפייסבוק כתגובה למשהו שכתבתי.

 

כאילו במקרה, כאילו תגובה עניינית גרידא, כאילו.

בין המילים אני שומע משהו אחר, אבל לא בטוח, קצת חושש.

 

היא מרתקת זה ברור, היא חכמה, היא מעניינת היא נשואה והיא חרדית.

דבריה חדים, חזותה קשוחה, אבל משהו אומר לי שבפנים יש מישהי שמתה להעריץ, שרוצה להתמסר. 

אני לא יודע איך להתקדם, מפחד שזה יפסק, חושש שלא אקלע, ובעיקר מתרגש ממה שקורה.

 

כתבתי לה על תגובה 'ילדה טובה, בסוף תהיי מחונכת חח'.. נראה מה תגיב.