אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

סוגד

איש שרוצה לסגוד לאשה.

לאשה שתהיה ראויה.
לפני שנה. שני, 11 ביוני 2018, בשעה 12:28

חלום נועד להתגשם? לא בטוח

 

צדיק שכמוני, מחפש רק להחליף חוויות ורשמים, כאבים וגעגועים, תקוות ומאווים עם אשה דתיה.

 

יתגשם?

לפני שנה. שלישי, 10 באפריל 2018, בשעה 16:32

תודו שהוא יפה ככה..

 

תמונה ששלחתי לה פעם פעם. קראה לה אז ׳התמונה׳!

 

מה שהיא גורמת לי לעשות פה

 

*#מחקתי.

לפני שנה. שלישי, 10 באפריל 2018, בשעה 15:07

ההשפעה שלה עלי בכמה מילים.

 

לא ייאמן.

 

אדם מכובד.

בעל בעמיו.

 

פתאום נהיה נקניקיה בלי קטשופ

לפני שנה. שני, 9 באפריל 2018, בשעה 07:22

דווקא בימים של נפילת מתח, בזמנים של חוסר אונים, של עומס כבד בעבודה ובחיים.

דווקא אז מתפרץ הצורך לחטוף, להיצלף, להיאדם, לכאוב, להיות כנוע, חור.

 

זה משתלט עלי, אויי אלוקיי

לפני שנה. שלישי, 27 בפברואר 2018, בשעה 16:17

היא שפעם שלטה בי ווירטואלית.

 

הגעגוע צורב לי בעור.

 

היא ידעה אותי, את ליבי, את נפשי.

 

את כאביי ותשוקותיי.

 

גם את ישבני.

איה הם הימים ההם.

 

אוי טאטע

לפני שנה. ראשון, 25 בפברואר 2018, בשעה 23:39

יום אחד, יש מלך ליום אחד?

אז יש מקולר ליום אחד!

 

יש מלכה ליום אחד?

אז יש מלקה ליום אחד.

 

טלי, טלי נא אותי בקולרי.

לפני שנה. ראשון, 25 בפברואר 2018, בשעה 02:44

אנ׳לא מכיר את טלי.

אבל יודע אותה קצת, את נפשה.

 

כשהיא מהדסת על העקבים הדורה לבית הכנסת בשבת, יש שובל אחריה.

 

כשהיא שבה לביתה, לא רק המלאכים אחריה, גם נזקקים צועדים בסך.

לא נזקקים אביונים, נזקקים לאביונה שלה.

נזקקי שליטה, הצלפה, כאב והכלה.

 

והיא ברחמיה הרבים.. להמשיך?

לפני שנה. שישי, 12 בינואר 2018, בשעה 12:27

יום כזה שאתה כואב מבפנים
משהו יושב לך על הלב ומעיק,
אתה מוכן להישבע שזה פיזי
שיעשו אולטרסאונד בטוח יראוהו.

אתה רוצה לעקור את הכאב
צריך ניתוח לב פתוח,
אתה רוצה שמישהו יקרע אותו ממך
שמשהו יחתוך ויוציא.

אבל הוא נשאר בפנים
ומה נשאר לעשות עוד,
אתה נזקק למשהו כואב יותר
שיגבר על המועקה הקיימת.

בואי קשרי, הצליפי הכי,
השפילי, הקטיני, הכאיבי.
אני כבר לא יכול עוד,
בואי

לפני שנה. חמישי, 28 בדצמבר 2017, בשעה 08:14

הזכרון לוקח אותי אל העבר, לרגעים מתוקים.

עת הייתי ׳שפוט׳ ווירטואלי לאשה מרשימה.

הגעגוע עולה על גדותיו

לפני שנה. שני, 25 בדצמבר 2017, בשעה 16:22

כאדם דתי ומאמין אני מתורגל ומיומן לשלוט בדחפים שלי, לחיות בתוך המסגרת שבחרתי לחיות בה, ולהנות מחיים מלאי חדווה ותשוקה וגם תוכן ערכי.

נכון, אני נכנס מידי פעם לבקר פה, קורא את רשימת המעקב שלי ויוצא.

 

אבל אז מגיע יום כמו היום, תקראו לזה נפילת מתח, אולי סתם ככה משום מקום ובלי הסבר, הצורך והזדקקות מתגברים מאוד, התשוקה להיות חלק מסשן חייתי, כואב, ממלא, כזה שמרגישים אותו עד העצמות, התשוקה הזאת עולה על גדותיך ומאיימת להטביע אותך.

 

ואז מה עושים? איך מעבירים יום כזה?

 

אשמח לעצות מחכמים ומנוסים.