היא נשאה צעירה, הילדים באו בקצב מהיר ויחד עם המגורים האינטנסיביים בישראל - נעלמה התשוקה, נשכחה התאווה, אבד גם הגעגוע.
אלא שלפעמים, כשפגשה לרגע בגבר שקט, בטוח בעצמו כזה שלא מרכין ראש ולא עיניים, משהו בתוכה זע, עקצץ, לא ידעה מה.
בעלה חסיד חמוד מקסים ומפרנס יפה, הם גם מנהלים מערכת יחסים טובה כולל זו האינטימית והמינית, הוא יודע לגעת בה, היא יודעת לעזור לו. אבל זהו, לא יותר מזה. הוא לא גורם לה להוריד את העיניים כשהמבט נפגש, ההיפך, הוא מוריד מפניה.
רק כשיצא הספר ׳חמישים גוונים של אפור׳ והיא הביאה אותו למחבוא של הספרים האסורים שתחת המיטה, רק אז הבינה שיש משהו בציות ובשליטה שמטריף לה את הדעת, מזקיר לה את הפטמות ומרטיב לה את התחתונים.
המשהו הזה שהיא עוד לא ידעה בדיוק להגדיר, הפחיד אותה. אולי היא סוטה? אולי היא שונה?
וכשעמדה ברגליים פשוקות והדוש בדוך ביניהם, רק על ציות וכניעה היא חשבה. וככל שזה היה יותר מפחיד ומוזר כך הגירוי הועצם והפורקן היה לפיצוץ.
וכעת היא בכלוב, בצ׳אט, מתגעגעת למשהו הזה, משתוקקת ודוחה, מפשקת ומשכלת, נעקצצת ומדחיקה.
וגם כועסת