את מה שמעבר למה שאני רוצה לתת לך, אני רוצה שתיקח.
אתה מבין את זה?
לנשום, כן, זה חשוב מאוד לנשום.
-
זה נורא מעניין כל העסק הזה של לימוד עצמי.
לתפוש את עצמי בשקרים קטנים, לעצמי,
לשים לב למה אני בוחרת לשים לב.
ממש ממש מעניין.
ניקיתי את הבית לכבוד שבת, התחלתי לבשל הכל מריח טוב, כשאני מבשלת אני חושבת עליך, אתה יושב שם ומסתכל עלי נותן לי עצות מועילות יותר, או פחות ובעיקר נהנה להסתכל עלי כמה אני נלחצת מזה שאתה מסתכל אלי, עלי.
זה מצחיק אותי לראות אותי כך, איך אני מגיבה לדברים שאתה אומר לי.
מתישהו אצליח לכנס את כולם, להעיר את זה שהלך לישון אחרי לילה בלי שינה, למצוא את זה שמסתובב עם החברים שלו בחוץ ולאתר את זה שהלך למקום אחר. כולם יבואו וישבו סביב השולחן והחושך המעצבן הזה שכבר בארבע וחצי עושה הרגשה של שמונה בערב יעטוף אותנו מבחוץ.
אולי אעשה חלה?
נשיר שירים של יום שישי, כי חייבים, "הנה מתוק ומהנאאעים" זה אחד השירים המועדפים עלינו. נותנים ידיים ושרים.
ואז נאכל מהר מדי ונקנח מהר מדי ונפנה מהר מדי כי ארוחות שישי הן עדיין, למרות המאמץ הכנה של כולנו, עדיין, לא באמת נינוחות.
אחד עסוק בהתבגרות שני עסוק בסיפורים, שלישי בחוסר נעימות ורביעית בעיפות.
אני?, אני עסוקה בלנסות לג'נגל בין כולם ומחפשת את השישי שלי בתוך זה.
חלה זה רעיון מצויין, זה יסתדר עם המרק שעשיתי, למרות החום.
אתה מדבר איתי על כאב, אמרתי לך... הכאב של ההעדרות שלך גדול הרבה יותר מכל כאב של נוכחות.
לנשום זה חשוב
זה לא רק לחלשים. זה חשוב.
אני מזכירה לעצמי לקחת עוד נשימה אחת.
שבת שלום.
