לפני 11 שנים. 6 ביולי 2013 בשעה 14:48
סופי השבוע הם הימים הכי קשים.
הזיכרונות עולים להם,
תחושות, ריחות, ההתכרבלות הפיזית והרגשית.
אני נזכר בהרגשה של פתיחת הדלת,
" שלום ... ", חיוך ותחושה של אור בבית.
אתמול החלטתי לשנות קצת אווירה,
לצאת ולהשלים קצת חוסרים.
בידיעה ברורה שהבקשה שלי תהיה מוזרה
ולא כל אחת תוכל להבין או להתמודד איתה,
בעצם כשחשבתי לעומק בודדות מסוגלות לזה.
בסוף צלצלתי לחברה קרובה שידעתי שמסוגלת
להבין, לקבל ולהכיל את הצורך...
" ארוחת ערב וחיבוקים ... הסבר בהמשך ..."
קבענו והגעתי בערב
"אינטימיות בלי מיניות, אחרת, זה ייקח אותי למקום רע ... "
אכלנו, ישבנו, דיברנו,
כל כך הרבה כאב יצא ממני והיא הצליחה לקבל ולהכיל,
הקשיבה וחיבקה, נתנה לי לפרוק ...
יצאתי עם אנרגיה טהורה שעזרה לי קצת להעביר את הסופ"ש.
תודה (זו המילה היחידה שקיימת והיא עדיין לא משקפת את הכל) ...