לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון
לפני 9 שנים. יום שישי, 25 במרץ 2016 בשעה 20:18

הכרתי אותו בפורום סקס באחד מהאתרים הפופולריים שהיו אז לפני 8 שנים בערך, ראיתי תמונות שהוא צילם, תמונות ערום, היה בהם משהו שונה מערום לשם הפרובוקציה לבדה, זיהיתי שם רגישות ועומק של משהו חשוף רגשית, הייתי בתקופה של גילוי מחדש ומתוקף הרוח הזו שנחה עליי ובאופן שלא מאוד מאפיין אותי, פניתי אליו, שאלתי אותו אם יצלם אותי גם, הוא שמח שפניתי אליו, אך מיד הסביר לי שהתמונות הם חלק ממשהו, חלק מסשן (מונח שהיה זר לי בהקשר המדובר עד אז), הציג את עצמו והפנה אותי לפורום בדס"מ. 

נכנסתי לפורום והתחלתי לקרוא בסקרנות ושקיקה, מגלה עולם, מופתעת, מופתעת שיש לדבר הזה שתמיד הרגשתי מוזרה בגללו שם, ויש עוד קהילה שלמה של אנשים כמוני, זה ריגש אותי בטירוף. (נזכרתי בכל הפעמים בקשר הארוך שהיה לי, שבן זוגי היה טוען בתוקף שאני מוזרה כי הייתי מבקשת שיכאיב לי, שיאנוס אותי, שיזיין אותי בתחת. הייתי מבקשת שיקלל אותי ומקללת אותו בחזרה, זה היה בערך הדבר היחיד שהוא זרם איתי אז.)

 

אז קראתי, ונפתחה לה דלת קסמים וקבענו פגישה.

 

נפגשנו בבית קפה מתחת לדירה שלי דה אז, ישב מולי בן אדם שמבוגר ממני אולי ב- 15 שנה, קשה ורך, נוטף כריזמה, בעל בטחון עצמי, בקיא ורהוט, זה לא היה איך שהוא נראה כמו מה שהוא שידר אליי, שוחחנו ארוכות כאשר הוא מסביר לי את הא'-ב' של כל העסק ומוודא שאני מבינה לאן אני נכנסת. נכנסתי.

 

בשבוע הראשון נתן לי משימות בעבודה, ללכת לשרותים להתפשט ולהיות שם ערומה מספר דקות, לעשות ביד ולעדכן אותו, לכתוב איך אני מרגישה, טעם חדש נכנס לי לחיים, משהו שתמיד חיכיתי לו במעמקי ליבי. אהבתי את ההרגשה הזו שמישהו מצפה ממני למשהו, מחכה ממני להודעה, שאכפת לו איך אני מרגישה, משתף אותי מה זה גורם לו להרגיש. המשימות הבאות היו לי מורכבות יותר, להצטלם, ללכת יום שלם בלי חזייה ברחוב, יש לי חזה גדול ומעבר לכובד שלו הפריע לי שיראו אותו בצורתו הלא אסופה, הלא מוקפדת. עשיתי את הכל נבוכה, התמודדתי כאשר הוא מצעיד אותי בדרך שלא הכרתי לקבל את עצמי, לא רצה מושלמות, רק לקלף ממני שכבות, להגיע אליי.

מספר ימים לאחר מכן, התקשר להודיע לי שהוא בא לקחת אותי מהעבודה ושאהיה מוכנה ב17:30 בכניסה. ביקש שלא אשאל אותו שאלות. הסכמתי. בטחתי בו.

נכנסתי לרכב, הלב שלי פעם בחוזקה, חשבתי על כך שהוא יכול להרוג אותי, ויותר משפחדתי התגרתי מינית מהלא נודע . לא יודעת לאן נוסעים, בחוץ אפור, יום חורפי, ירדו הרבה גשמים באותו שבוע, נסענו לכיוון תל אביב ובאמצע הדרך הוא חתך מכביש החוף והחל לנסוע בתוך כביש עפר, מוביל אותנו ללב חורשה, הביא אותי לעץ שהיה משחק בו בילדותו.

התיישבנו על שורש העץ והוא החל לשאול אותי שאלות על עצמי, בצורה מאוד ישירה, היה לי מאוד קשה להיפתח אז ריגשית ולענות לו, בטח ובטח לאור המתח שהיייתי נתונה לו בסיטואציה הזרה, נאלמתי דום. הובכתי, שתקתי והוא התעקש. לא ממש הצלחתי לענות, היה לי בלוק בראש, המילים לא הצליחו לצאת לי מהפה וחיפשתי דרך לברוח מהסיטואציה ולהסיח את דעתו אז התפשטתי. להתפשט פיזית היה קל יותר. 

הוא לבוש ואני ערומה לראשונה מולו ועדיין, הוא לא נוגע בי, רק מבקש תשובות לשאלות ששאל. גימגמתי, ניסיתי להשיב לו עד כמה שיכולתי.

בשלב מסויים הוא ביקש ממני לעמוד עם הגב אליו ולהישען אל העץ הענק שהיה שם וכשאני עם הגב אליו משך בשיערי בחוזקה והחל להצליף לי בישבן וביריכיים, ממולל את הפטמות שלי בחוזקה, התחלתי לעוף שם, השילוב של הכאב והעונג הזה בו זמנית הוא סם כל כך עוצמתי. הרגשתי את הרטיבות שלי חסרת מעצורים ניגרת על יריכיי, מפלים של נוזלים, והוא מצליף ומלטף. הוא שלף את הזין שלו בשלב מסויים, כרעתי על ברכיי על הבוץ שם ומצצתי לו, כנועה לחלוטין אליו ואל הרגע. הוא לא זיין אותי באותה הפעם.

התלבשנו והוא לקח אותי הביתה. הייתי כל כך מוצפת ששתקתי לדעתי כל הדרך, רק הקשבתי לו מדבר.

כשנכנסתי אל החדר שלי התפשטתי וראיתי את הבוץ על ברכיי וסימנים על אחוריי, לקחתי מטליות לחות וניגבתי מעליי בוץ, נכנסתי להתקלח רק כעבור איזה שעה או שעתיים, נותנת לחוויה להיספג לי אל תוך התאים ובפעם הראשונה הרגשתי כלפיי עצמי חמלה.

 

ככה זה התחיל

לפני 10 שנים. יום שבת, 11 ביולי 2015 בשעה 10:00

אוהבת שהוא בא אליי רעב

אני אוהבת להיות המנה העיקרית שלו והקינוח

אוהבת את הסימנים נותרים בי

כאבים נעימים

לפני 10 שנים. יום שבת, 27 ביוני 2015 בשעה 20:25

עד היום תמיד נפלתי באותה הנקודה בקשרים רומנטיים. פיתוח רגשות.

אותו רגע שאמור להיות מהנה, שמישהו הופך להיות נוכח בראש ובלב שלי , מין רגע כזה שנדמה שהאושר שלי מתחיל להיות תלוי במילה שלו, מבט שלו..

 

עד לרגע שהייתי מרגישה בקיומם של אלה, הייתי בשליטה , יכולה ללכת מתי שבא לי. הייתי יכולה להמשיך בעינייני.

מרגע שהם היו מתגנבים אליי, הייתי נכנסת למגננה ומנסה להדוף אותם, מפחדת מהעוצמות שאני עשויה להגיע אליהם ומנסה לצמצם את הכל בחזרה ובדרך הורסת הכל, אותי, אותו וחסל. 

 

הרגל מגונה.

 

אני רוצה ללמוד לעוף.

להתרסק אני כבר יודעת.

 

לפני 10 שנים. יום שבת, 27 ביוני 2015 בשעה 8:18

 

"ילדה טובה" הוא אומר לי

ואני מרגישה שצמר גפן עוטף לי את הנשמה

לא מסוגלת להתוודות עדיין בפניו

על כמה אני שלו

על כמה הוא כבר שולט בי

את זה הוא יצטרך להוציא ממני, להרוויח ביושר

כי אני עדיין נלחמת בעצמי

ברצון הזה להתמסר

שומרת על עצמי

זה חייב להיות עם בן אדם שנכון וטוב לי

 

לפני 12 שנים. יום ראשון, 10 במרץ 2013 בשעה 20:23

כבר כמה שנים שזה היה רדום אצלי, סגור בתוך קופסה, ניסיתי להתנהל בלי זה,להיות נורמטיבית, רציתי להיות ילדה טובה, אבל אני לא. יותר מדויק יהיה לומר שאני הכי כן, אבל הכי לא.

אותו אני מכירה כבר כמה שנים, הרגשתי אליו משיכה עוד בימים כשראיתי אותו מעשן ותהיתי לגביו, ראיתי שאני מוצאת חן בעיניו. תמיד חשבתי לעצמי בלב שאם הוא יזמין אותי לצאת אני אשמח וזה אחרי תקופה ארוכה של חוסר עניין בהכרויות חדשות. אחרי קשר של כמה שנים שדפק לי חזק חזק את הקופסה.

נזכרתי בזה כשישבתי אצלו בדירה, בפעם הראשונה, ודיברנו, השיחה קלחה ופתאום הרגשתי נוח לספר לו על עברי בסצינה והוא סיפר לי שגם הוא כמוני מחובר לעולם הזה, שולט.

מסתכלת עליו ורואה את החיתיות שבו עושה לי סדקים בקופסה שסגרתי.

אחרי שעתיים או שלוש של עישון ושיחה טובה ברחתי משם אחרי שהוא נעל אותי בחיבוק מוחץ. נזכרתי בעונג של השייכות, של הקירבה, של הריחוף מהכאב, בפריטים שאני כל כך אוהבת, במצבטי הפטמות שלי שבמגירה כבר כמה שנים, בזה שבעצם זה המקום היחיד שאני מרגישה בו בבית. השד יצא.

אחריו היו לי כמה שבועות של בלבול רציני, בין הרצונות שלי לדרך חיי, לאן אגיע אם אזרום עם עצמי, איך זה מסתדר עם האמונות שלי, אם יש אלוהים מה הוא יחשוב עלי, איך אני משלבת את זה בחיים שלי, האם זה בא בחשבון או שאני אחיה בתוך ארון?

לקח לי קצת זמן להפסיק להילחם בעצמי ולשנוא את זה, לקבל את עצמי, את העובדה שזה מה שאני אוהבת, שאין בזה שום דבר רע כשלעצמו.