אני מנחשת שאני לא היחידה שלימדו אותה להסתכל על דחייה כאילו היא דבר שלילי.
לפעמים להיפך, זה מאפשר זמן נוסף ללמוד, לצמוח להתפתח ואולי להסיק מסקנות על 'מה לא עבד הפעם'.
שזה גם כמובן מתייחס למערכות יחסים, אבל לא לזה באמת התכוונתי.
דחיתי את הלימודים בעוד שנה.
הסמסטר הזה אני לוקחת כמה קורסים, אבל שנה הבאה אני צריכה לחזור על קורס חובה מה שאומר שאני 'נשארת כיתה'.
ניסיתי שלא, כי רציתי להמשיך עם המחזור שלי. רציתי להיות עם אותם חברה הזויים ולעבוד איתם ביחד על פרוייקט גמר.
אבל אני מבינה עכשיו שזה לא באמת משנה.
כבר גיבשתי את החברויות איתם. הם יודעים מה הערך שלי בתור בנאדם להתייעץ איתו, לקבל ממנו חוות דעת ורעיונות, שיש לי עין עיצובית ויד טובה. ושאני פתוחה וחברותית מספיק לדבר גם אם לא נהיה באותה הכיתה. אני מקווה שהחברויות האלו יצליחו להשתמר.
החלטתי שאם כבר אני מורידה עומס, אז להוריד כמות גדולה שלו.
פשוט לקחת אוויר ולנשום נשימה עמוקה עמוקה.
והאמת היא, שעכשיו כשיש לי אוויר לנשום אני רוצה לחזור בbaby steps חזרה לעולם הבדסמ.
בלי לחצים.
פשוט לקחת את הדברים בקלילות.
סתם לצאת ולבלות. מה שיזרום.