למקומות אחרים, רחוקים מכאן -
אגמים אפלים ושדות תילתן
(הבלדה על ; יזהר אשדות)
נדודי שינה כבר לילה שני ברציפות.
לאחרונה אני מרגישה כל כך תלושה מהמציאות. עלה נידף ברוח.
אני יום אחד אסיים את התואר.
ופשוט אטייל בעולם בלי מטרה עד שאמצא מקום לעצמי או שלא אמצא בכלל.
ככה או ככה כבר לא רואה טעם להמשיך ולגור בארץ חמדת אבות.
רק מחפשים לחתן אותי. גורמים לי להרגיש אשמה שאני לא תורמת חלקי למשפחה שהיא מלכתחילה מפורקת.
מבלבלים לי את השכל עד כדי שאני חושבת שאני פגומה, ואני כבר לא יודעת בכלל להבחין אם ככה אני באמת חושבת או שככה הורגלתי לחשוב.
וטיפה מייאש לחפש אנשי שיחה נורמלים בביצה הקטנטנה שבה כל יצור עם שני תאים אפורים פותח משתמש נוסח 'גורילת אלפא בועל ונחמד' ומוצא מפלט למיניות המתפרצת שבו וחושב שזה הופך אותו ל'שולט'.
כן יום אחד בלי שום ספק
אני אקום ואסתלק
אסע רחוק כמו בחלום
אסע רחוק אך לא היום.
(יום אחד;אהוד בנאי)
ואולי אני רק כועסת על הבחור האחרון שדחה אותי. ועל עצמי שאני עדיין דלוקה עליו.
כי - ברור שזה יהיה ככה.
ככה זה תמיד קורה.
אני נדלקת על מישהו/י ומשהו חייב להשתבש.
אני חייבת לדפוק את הקשר איכשהו כי אני כנראה כמו שהסביבה מנסה לרמוז, משהו בי דפוק.
לא מצליחה להשתלב בשום נרטיב במקום הזה.
אני בכלל מסיפור אחר.