מזה שאתה כל היום מתרוצץ לי במחשבות.
אולי תצא לי כבר מהראש, תפסיק לזבל לי את השכל.
כי מסתבר שלמרות שיש בינינו תקשורת מדהימה.
למרות שהקינקים שלנו ממש חופפים.
למרות שיש לנט שאיפות דומות...
זה לא הספיק לך.
לא גרמתי לך 'להרגיש'.
להרגיש??? חתיכת אפס שמוק אידיוט הלוואי ותמצא כלבה שתגרום לך להרגיש. שתגרור אותך אחריה כמו הסמרטוט הריגשי שאתה רוצה להיות.
מה אתה רוצה להרגיש חתיכת שפן עלוב שלא הרגשת?
לא גרמתי לך להרגיש את הביטחון והשליטה שאתה נאחז בהם בידיים מדממות?
הוצאתי אותך מאזור הנוחות וערערתי אותך לרגעים מספר?
אתה מפחד שאתה לא תוכל לתת לי את מה שאני צריכה בלי לדעת מה זה בכלל?
לך תמצא את הסינדרלה שתהיה נערת המיסתורין שלך.
לך תתרפק על השלגייה עם השפתיים הקרות שלה.
לך תמצא את היפהפיה הנרדמת שנמצאת בלהלה לנד.
לך. מכאן.
ותצא לי מהמחשבות.
כי מגיע לי מישהו שכשאני אומרת לו שהתרגשתי מהסשן איתו, הוא יחייך וירצה לגלות איך עוד אפשר לרגש אותי ולא לקפוא כמו חתיכת בטטה בסיביר.
כי מגיע לי שאם אני רוצה קיצי בגב, ייקחו את זה כאתגר לשלוט ברצונות שלי, לנצל אותם ולנתב אותם ובסופו של יום לגרום לי לאהוב כל רגע.
כי מגיע לי שכשעוזרים לי ולוקחים אחריות - לא נלחצים מזה. לא הופכים את זה לביג דיל. לא נסגרים מהר.
לוקחים את זה באיזי, צוחקים על זה.
רציתי שנצחק וכל מה שראיתי בפנילך היתה בעתה.
ואני דפוקה בשכל כי גם אם תנסה לעזוב את המחשבות שלי - אני לא אתן לך ללכת.
כי אני רוצה אותך כל כך ואני שונאת את הנמושה האנושית שהפכתי להיות.
לא רציתי למסור את עצמי, כולי, כל כך, מזה עשר שנים כמעט.
ואני לא יודעת כבר מה לעשות כי אני פשוט מבריחה ממני את כל מי שנפשי חושקת בו או בה.
כל מי שאני רוצה להתמסר להם.
ואני כבר לא יודעת אם הדבר השפוי יהיה להמשיך הלאה או להתאבד על המטרה... כי ככה או ככה אני ממשיכה לחשוב עליך וכנראה מאבדת את השפיות.