מדברת לעצמי

איש אהוב, אתה קורא רק מדי פעם אז לא יודעת מתי תקרא את זה

אבל רציתי לספר לך שהיום בכיתי כל הנסיעה הבייתה כמו שלא בכיתי הרבה שנים ואני מתעכבת לעלות כי זה פשוט לא נרגע

העול שאני מחזיקה בשם האהבה שלנו כבד מנשוא

כמות המאמץ שאני צריכה להשקיע כדי להחזיק אותו בלתי נתפסת על ושואבת את כוחותי הנפשיים

אני לא יכולה להמשיך להדחיק חלקים מהמוח שלי זה הופך אותי לתרנגולת מנופפת בכנפיים לריק במקום שאהיה פגאסוס שרץ במרחבים 

תחזיר לי את הכנפיים, אני לא רוצה שתחזיק אותם יותר