לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מדברת לעצמי

ואליו
לפני שנתיים. 22 בפברואר 2022 בשעה 7:57

הצצתי אחורה בבלוג ומצאתי פוסט חמודי שמעולם לא פורסם. הוא נראה גמור אז לא ברור לי למה לא.

(היסטורית כי 6 שנים זה המון בזמן בלוג)

 

לפני 6 שנים. 28 ביוני 2015, 23:01
 
אתפשט לידך, נכון נעים שאני עירומה לידך? אחבק חזק חזק, אני מקיפה אותך בחום - אתה מרגיש?

ועכשיו תתפשט, לא לדואג, אעזור לך, תוריד הכל, בגדים, עור, שרירים, מחסומים, פחדים. אקח הכל. תן לי לראות את קצות העצבים שלך. כן... ככה. תעמוד מולי עם הנקודות הרגישות חשופות. עכשיו שנינו עירומים, אתה רואה את העצבים שלי מולך? הינה, הם שם מולך, אתה יכול לגעת, ללטף או להכאיב , הם יחזיקו מעמד - אל תדאג. אבל נפגשנו כדי שאשחק בשלך, לא?

תספר לי, תפתח בפני את מקור הרצון שלך. אני מקשיבה, מחייכת, נעים לך? אתה רוצה? אשים את עצמי כמראה מולך, הרצון שלך כל כך קרוב, הינה אני איתך.

Gia X - מעניין אם ממרחק של 6 שנים, את רואה בעצמך שינוי?
הפוסט ממש יפה.
לפני שנתיים
סוקובוס​(שולטת){האיש שלי} - תודה ❤️

כן, אני רואה בהחלט, אני לא מרגישה כמראה שמשקפת אור ואלא כמקור האור. למען האמת, כבר אין לי סבלנות לשחק בלשקף ובמקום זה אני רוצה לשחק בלסנוור ושיספגו אותי. זה שינוי טוב לדעתי, בריא.
לפני שנתיים
סוקובוס​(שולטת){האיש שלי} - השאר לדעתי עדיין נכון או נכון חלקית, רק עניין המראה בולט לי.
לפני שנתיים
Bent - אמרתי שאני פעם אחזיר פוסטים שהעלמתי, שאחסל שני בלוגים פיקטיביים שהיום אני כבר יכול לקחת עליהם בעלות, שאכתוב יותר, אז אמרתי, למי יש זמן ללכת אחורה :)
לפני שנתיים
סוקובוס​(שולטת){האיש שלי} - לפעמים זה עושה טוב ומפנים זמן.
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י