לפני שנה. 11 ביוני 2022 בשעה 14:49
פעם כשהייתי ילדה קטנה אבל לא כזו קטנה, כנראה באזור גיל 10, הייתה באה אלינו ציפי, הילדה של האישה שניקתה את הבית שלנו, שהיא הייתה קטנה ממני בכשנתיים. אני זוכרת שהיינו לוקחות מכחול ומשחקות במי צוחקת ראשונה, מתנסות בלהעביר אותו בכל מני חלקי גוף לפי תור בלי להוריד תחתונים. לדגדג אותה בעדינות בבית השחי, בירכיים או בקו חיבור בין הישבן לירך היה מעורר אותי בשמחה מתוקה ושונה משמחה שהגיעה מסיבות אחרות, שמחה שרעידה לי את שרירי הליבה של הנפש.
ידעתי שלא טוב שיראו אותנו משחקות והייתי מסתירה אותנו בחדר עם דלת כמעט סגורה. המשכתי לעשות זאת כמעט בכל ביקור שלה למרות תחושת האשם על מעשה אסור והידיעה שאני הגדולה וגם המעסיקה ולכן אני ה"מנצלת".
זה היה שווה את התחושה הלא נעימה שנבעה ממודעות יתר למצב כי זה היה כל כך כל כך מתוק.
