בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מדברת לעצמי

ואליו
לפני שנה. 14 ביולי 2022 בשעה 12:27

אנחנו הולכים במדבריות שבין חולון לראשון לציון, שמש אוגוסט מכה בנו והחולצה שלו משמשת לי ככובע. הוא סוחב את תיק החבלים שלי, מחצלת, ואת האוכל האהוב עלי לנשנוש אחה"צ, פטל אדום טרי וביף ג'רקי.

- תגיד, הבאת לעצמך שתייה?

= לא, שכחתי. את לא יודעת שאי אפשר לסמוך על נשלטים?

- חשבתי על זה, אבל אתה תמיד מביא גם בלי שאגיד.

= הפעם שכחתי.

- באסה. בשבילך.

= למה? לך יש שתייה?

- ברור :)

= באמת נורא חם, אולי תהיי נחמדה אלי ותתני לי לשתות אחרי האוכל.

- (מסתכלת עליו) ..

= ... טוב אז אשאר צמא.

לאחר 5 שעות אני לוגמת את הטיפות האחרונות מהבקבוק שלי.

- נו, קיבלת קצת לשתות, אתה רוה?

= לא, זיעה, כמו נוזלי גוף אחרים, זה לא מרווה.

סבלנות​(סדיסט) - אין על ח 600 :)
לפני שנה
עשהאל​(נשלט) - לא רק זה לא מרווה, זה מצמיא :)
לפני שנה
סוקובוס​(שולטת){האיש שלי} - ממש בזבוז של נוזלים. אם אי פעם באמת ניתקע במדבר ואתה תגסוס שם מצמא, לא אוכל להציל אותך!
לפני שנה
עשהאל​(נשלט) - אמממ, רעיון מהפכני, תוכלי לתת לי לשתות את הטיפות הלפני אחרונות בבקבוק, אולי ?
לפני שנה
סוקובוס​(שולטת){האיש שלי} - הגזמת
לפני שנה

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י