לפני 9 שנים. 25 בנובמבר 2014 בשעה 21:00
היום הייתי אצל הסנדר.
איך שאני נכנסת כולו מתמלא חיוכים (הספר החדש עשה עבודה נהדרת!)
הוא בחר לתקן לי את הנעליים במקום כשאני מחכה. איש מבוגר, מקסים שמאוד אוהב את עיסוקו
כשהוא אומר לי "אני אוהב נעלי עור" הטון שלו מבטא כל כך הרבה רבדים של כנות שאני כמעט נופלת
מושיב אותי על אחד הכיסאות הישנים ומתיישב על שרפרף מתחת לרגלי
"תניחי את הרגל פה"
"עכשיו זה נוח? ועכשיו? את בטוחה?"
"תחזיקי פה חזק"
אני מתכופפת קדימה כדי לאחוז ברצועה, הראש שלי קרוב מאוד לשלו בזמן שהוא עובד
הוא מסתובב אלי ומחייך "עכשיו אני מסמן, תחזיקי טוב טוב"
ואני מבינה שהשרפרף שימש אותו לגנוב ממני רגע של אינטימיות
אינטימיות לא סליזית, נעימה
כשהוא ממשיך לשבת לרגלי ולהתאים את הנעליים אני לא יכולה שלא להתרווח בכיסא ולקבל מהסיטואציה רגע של אינטימיות קצת אחרת
לתהות האם גם הוא מרגיש