היא שאלה אותי. רק בת 11 וכבר שואלת שאלות שמשאירות אותי עקרה ממילים. איך אסביר לה שאני לא וכן במקביל כמו בכל דבר בחיים. שהראש ההגיוני שלי מגן עלי מלהרגיש בצורה מלאה. שהכל מבוקר, ובעיקר זה, אחרי שזה היה כל כך קשה.. ושאני כן מתרגשת ולא וכן ולא. וזה טבעי וזר לי במקביל. שצד אחד שלי חושב שזה הכי חשוב וצד אחר חושב שיש דברים חשובים מזה.
והיא בת 11, כמעט נקייה מחומות הגנה, האם אני הייתי כזו נקייה בגיל הזה? כנראה שלא, הציניות תמיד הייתה שם.
ככה זה אנשים? מתרגשים בצורה חסרת פשרות? זה כל כך יפה להתרגש. אולי אוסיף לפרופיל "אוהבת לראות התרגשות" אבל בטח חרמנים יתחילו להציע לי לראות זיקפות.
ועכשיו אני כותבת טקסט א-מיני באתר של סוטים כי אני כבר כאן. חושבת כל יום "מחר אני אתעורר ואכתוב להם טקסט שירפד להם את המוחות בטעמים מתקתקים של סטיות נוזליות" וזה לא קורה, כי המוזה איננה.
כמעט כתבתי באתר אחר עם קהילות וניליות, אבל אני כבר כאן. גם ככה המילים שלי דומות לבליל לא מזוהה. שם עוד עלולים לקרא אותי יותר מ-5 אנשים.
אמשיך פה וחמשת הקוראים שלי יצטרכו להתמודד עם הוניליות.