בפני מישהי, ז"א 3 מישהי-ויות. אבל השתיים הראשונות לא אמרו דבר. אולי ראו אולי לא, אולי אהבו והחליטו לשתוק ואולי לא אהבו והחליטו לשתוק ואז נלחצתי ושיניתי כינוי אבל אחכה חודש ואחזור לעצמי.
בכל מקרה, הראתי את הבלוג ל 3 מישהי-ויות, ואלו אפילו לא המישהי-ויות או המישהו שפעם רציתי לספר להם, אלו מישהי-ויות שאני מכירה הרבה פחות וסתם התפלק לי, ז"א בער לי לספר כי לספר משחרר.
ואז ביליתי איזו שעה בצאט ופנו אלי ונזכרתי שנחמד להיות מחוזרת ולפלרטט, נחמד גם אם ידוע מראש לכל המשתתפים שאסרב.
ואז התבאסתי על התקופה שאנחנו עוברים, שאני כבויה ועל כך שאנחנו רבים.
והיום קמתי אופטימית.
עוד מעט נפסיק לריב ונזדיין מלא שנינו, זיונים מלאי אדרנלין וחייתיות כמו שהיה בהתחלה ונביא בחורה ואקנה סטראפ ושוט כואב במיוחד ונזדיין בטבע ובמאחורה של מועדונים חשוכים ותתן לי להוציא אגרסיות על מתנדב רנדומאלי עד שידמם ועוד קצת והכל יבוא על מקומו בשלום.
כי עם הגיל תבין שאין ברירה אלא לשחרר את עצמך ואותי כמו בסיפורים כי הסיפורים אמיתיים ולא אגדות, כי החיים יקרים וכי אהבה כמו שלנו אי אפשר לעצור.
