לפני 6 שנים. 25 בדצמבר 2017 בשעה 21:05
הדואליות הגדולה ביותר באמורפיות של המתחלף, היא הקונפליקט המתמיד. התשוקה הכבושה המהולה בקנאה שלי בה, כורעת על ארבע כשקיין גמיש בידי ואני מלמד אותה את המשמעות החדשה של כאב ושל עונג, רגשות שמתרוממים כמו שרשרת הרים צעירה, דוקרים את השמיים, ההובלה לפורקן כפוי שמביך אותה בפעם הראשונה כשהיא נאלצת לעשות זאת תחת עיני הפקוחה ולאחר מכן בהתמסרות גדלה והולכת בכל מפגש שעובר. ועם כל אלו מגיע העונג והתרוממות הנפש שמגיעה כשאני לוקח אותה בידה הרועדת, כזאת של ילדה קטנה לבד ביער גדול וחשוך, ולהוביל אותה דרך כל השבילים, חלקם באור זהוב של בין ערביים וחלקם מרוצפות פטריות רעילות, אל היעד, רועדת, מותשת ומלאת הכרת תודה.
אבל כל מה שרק רציתי לעשות הוא לתת לה
לשים
ידה
על
גרוני
וללחוץ