איפה אתה?!
הכל תלוי באומץ
אהבה כמו בסרטים, סוחפת, עוצרת נשימה
אהבה כמו בסרטים, פשוטה, מובנת, עם סוף ידוע מראש
לא יודעת מה אני רוצה למצוא
לא יודעת מה אני רוצה לאבד
רוצה לשכוח
רוצה להחזיר את הזמן לאחור
לילה ירושלמי שקט וקריר, בדיוק כמו אז. עצב שמחה געגועים אהבה ששורפת מבפנים.
יש דברים שאפשר להרגיש רק בגיל 16, לפני שהכל משתבש, לפני שצריך לבחור, לפני שהשבילים הולכים ומצטמצמים
האם אני עדיין מסוגלת להביא את עצמי מהמקום הכי נקי וחיובי שיש?
האם אני עדיין מסוגלת לתת הזדמנות אמיתית?
להקשיב רק למילים עצמן, בלי לחפש בין השורות?
כל המחשבות מתרוצצות בתוך בראש, מתערבבות, מתבלבלות.
ואני רוצה לשחרר אותן לחופשי, לתת להן לעוף גבוה, למעלה, לגרור אחריהן שובלים של מחשבות קטנות יותר
לאט לאט אני מרגישה אותם, מתחילים לבצבץ
שורשים קטנים, רכים, עדינים
מתחילים לחוש את הקרקע, מתחילים להיאחז
החדש הופך למוכר, המוכר הופך לנוח. בנוח קל להשתקע
זה מה שרציתי כל הזמן, ועכשיו משהו בתוכי צועק, רגע! זה לא המקום, זה לא הזמן.
צריך להמשיך לנוע הלאה לפני שיהיה מאוחר
לרצות, אבל לא יותר מדי
לאהוב, אבל לא יותר מדי
לקחת ללב, אבל לא יותר מדי
לשמוח, לקוות, להעז, לבטוח, להתקרב, להמר, לקחת סיכון
ולעצום את העיניים חזק, ולחכות לנפילה
מסע לילי לתוך התשישות, הטירוף, הפרנויה
צלילה לתהומות העבר
עוד ועוד אחורה, נגד הזרם
להתאפס וללכת לאיבוד
ותשישות,
תשישות,
תשישות
לצרף רמזים אחד לשני, לסובב את החוגה בשקט, בריכוז, בידיים רועדות
פיסה אחרי פיסה, לנסות לפצח את הקוד, את מי שאתה עמוק בפנים
לעצום עיניים, לנשום עמוק, לא לחשוב.
לסמוך,
לקפוץ ראש.
בבקשה,
רק אל תשבור לי את הלב
אל תשבור לי את הלב
אל תשבור לי
את הלב