הכל תלוי באומץ

לפעמים סופי שבוע קשים לי. לפעמים הלילות קשים לי.

כשהגוף כבר עייף, אבל המוח על 200.

לופים של מחשבות בלי תכלית, ניתוח אינסופי של מי שאני ומה שבחרתי, של הפער בין המציאות לחלומות.

יש רגעים שבא לי לטפס על הקירות, לתלוש שערות, לרוץ הכי רחוק שאפשר ולא להסתכל אחורה.

ובסוף התרופה היא לנשום עמוק, לחכות שזה יעבור.

לפעמים יש אזעקה, וזה כזה בסדר, אני איכשהו מוכנה לזה נפשית. כאילו, טוב, יאללה, נתקדם לממ״ד.

ויש פעמים שאני מרשה לעצמי להתנתק, לשקוע בתוך משהו, לא משנה מה. אם זה ספר או טלוויזיה או שיחה טובה. לרגע אחד לוותר על הדריכות התמידית הזו.

ואז האזעקה מוציאה אותי משלוותי. יש איזו שנייה שכאילו נמחקת לי מהזיכרון.

וגם אחרי שאני רצה לממ״ד, והאירוע נגמר, ואני עדיין קצת רועדת, והלב עדיין לא חזר לקצב הרגיל. וגם שעה אחרי, הנשימה עדיין לא זורמת פנימה כרגיל.

להיחשף, להוריד את החומות, להיפגע.

להתאכזב. להיכשל, להתרסק.

שיישבר לי הלב.

וגם,

שאולי הפעם זה יצליח.

כי לפעמים ההצלחה מפחידה כמעט כמו ההתרסקות.

ושוב אני כאן, מחפשת את מה שאין למצוא…

מה עוד נשאר להגיד?

הייתי, הכרתי, ניסיתי, נפגעתי, החלמתי.

הגיע הזמן להתחיל מחדש

לטוב, לרע.

מה שהיה הוא שיהיה.

אני תמיד רוצה להיות שלו,

תמיד שמחה על ההזדמנות להיות שלו.

אבל יש רגעים שבהם זה בוער בי אפילו יותר מהרגיל.

אני שלו, שלו, שלו, שלו. כולי - שלו.

זכיתי.

למטה, לרגליך

קח אותי

הכאב לי

ענג אותי

עשה בי כרצונך

לפעמים אני רוצה שיהיה כפתור חירום כזה שעוצר את הכל.

אני לא רוצה לצאת לחופש, לא רוצה להישאר לישון עד מאוחר…

רק רוצה שלפעמים הכל יישאר במקום לרגע, כדי שיהיה לי זמן להתאפס על עצמי, לפני שהרכבת ממשיכה לדהור קדימה.

ללחוץ על כפתור ההשהיה

לסדר כמה דברים

לנשום עמוק

להמשיך

להמשיך במסע הזה, אל תוך עצמי.

ללמוד טוב יותר מי אני, מה מניע אותי.

לבחון מחדש את הגבולות, את הפחדים, את היכולות שלי.

לחפש את האנשים שילכו לצידי בדרך הזו, או לפחות בחלקה.

לחפש את האנשים שיתנו לי יד, שיחפשו את הקרבה.

אני כועסת על עצמי, שלקח לי כ״כ הרבה זמן לשים לב שמשהו לא בסדר… כועסת על עצמי שבמקום להקשיב לגוף שלי העדפתי להתעלם, להגיד שזה סתם עוד וירוס, סתם עוד משהו, שזה יעבור מעצמו…

אבל בסוף נפל האסימון, והבנתי שאי אפשר להמשיך להזניח.

עכשיו רק מקווה שהבדיקות יצאו תקינות, שהאבחנה תהיה פשוטה והטיפול עוד יותר…

תשמרו על עצמכם אנשים. שימו לב לגוף, כשהוא מאותת שלא טוב לו… אין שום סיבה בעולם להמשיך לסבול סתם